כל האופטימיות נעלמה.. החוזק הנפשי... איפה מה שיתן לי מוטיבציה לשמוח שוב ולהתאמץ בשביל להשיג משהו?

זה קצת מבאס כל ההתפצלות הזאת שהתחילה פה.  ופתאום באותו זמן הרצון להיות חלק, זה אף פעם לא היה קיים אצלי, לרצות להיות חלק.. להתגעגע.. לא להיות מרוצה.. לא לראות את הטוב, ופתאום כבר לא טוב המצב עם עצמי ולא שלם.

חלמתי עלייך בלילה ועכשיו עלה לי כל הגעגוע, כל העצב המודחק, בא לי לדבר איתך ולדעת מה קורה איתך בחיים, איך התקדמת ומה אתה מתכננן לעשות. בא לי לדעת אם תהיה שם אם אני אבוא ואם .. אני כן המשכתי הלאה, באמת.. אבל מותר להתגעגע .. אין לי באמת משהו אחר לעשות.

אני יודעת שאני אמצא את הדבר שיתן לי מוטיבציה וזה יקרה בקרוב, אבל בינתיים קצת אבוד לי.