words are a
mothafucka they can be great
Or they can degrade, or even worse they can teach hate |
| 12/2007
לתוך זרועותיך
אמרנו שזה אני ואת מול העולם
את לא יכולה להשאיר אותי לבד מול כולם.
לא קשור.
כןכן כולם רוצים לפרוש מקולנוע אני יודעת.
ואולי זה לא כמו שתמיד כל אחד אומר ובטוח שהוא הכי רציני, אולי אני היחידה שרצינית. אבל זה לא מה שחשוב
מה שחשוב זה איך שאני אמורה להתייחס לזה.
אז מה,
לתת לזה עוד צ'אנס? זה ברור.
להגיד פשוט שזה לא בריא לי נפשית?
או שאולי להיות גיבורה ובוגרת ולהתמודד ולהתגבר.
נו אז ברור שלתת לזה צ'אנס ולהתגבר אבל פשוט המשפט הזה בשיעורי בית בלשון , אני ממש מתחברת אליו:
מצב זה השפיע על שלוותי הפנימית.
מי שראה אותי בזמן האחרון, בבית ספר מחוץ לו, יודע וראה שגם אם אני מתלוננת אני תמיד מנסה לשמור על חיוך על גישה אופטימית שיכולה לשגע אנשים ולא הרבה דברים מצליחים להעציב אותי או להוציא אותי משלוותי הפנימית, אבל היום יש לי פשוט מן הרגשה מגעילה כזאת שאני מרגישה שאני חייבת לנער מעצמי , שכל חלקיק ותא עם אנרגיה שלילית שמכיל את ההרגשה הנוראית הזאת יעוף לכל כיוון חוץ מכיוון שקרוב אליי, זה קצת מטריד איך שאני מעדיפה לפעמים להשאר לבד ולבלות לבד ונשאר לחשוב אם זה אומר משהו עליי או על החברה שנמצאת מסביבי עכשיו?
אני פשוט צריכה שוב חופש ארוך כזה, אבל הפעם מהחיים,
בעצם לא מהחיים מאנשים מתוסבכים וקטנים עם בעיות קטנוניות ותשומת לב.
אולי אני אטוס לאחותי בתאילנד ויעשה יוגה כל החיים נשמע טוב.
תמיד רוצים מה שאין
אין הטוב בלי הרע
אין הכפר סבא בלי הערסים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
