words are a
mothafucka they can be great
Or they can degrade, or even worse they can teach hate |
| 5/2008
טוב אז ככה
אני חייבת להגיד שאני מרגישה שאיבדתי את עצמי שם איפשהו באמצע הדרך...
חסר באישיות אם יש דבר כזה,
אני כבר לא מחוברת לעצמי, כבר אין בי את הצדדים הטובים שאפשר לאהוב, ולהתחבר אליהם,
אני כבר במצב שאני מרגישה שכל הקשרים שלי הם שיטחיים, אין להם את החלק האישי..
אני כבר לא יכולה לשבת עם מישהו לדבר על איך שאני מרגישה ותהיה הבנה, ויגידו לי כמה שמבינים אותי ושזה בסדר ודברים כאלה.
ואולי זאת סתם משהו רגעי, אבל זה באמת תפס אותי פתאום,
שממקום של חיבור עצמי ממש ממש טוב, הגעתי למצב שאין לי למה להתחבר
ואז אני רואה איך גם לאנשים אחרים אין למה להתחבר, ומראים פחות חיבה, ופחות הבנה, פחות אכפתיות...
אין
דבר שיותר עושה לי רע מאשר שאנשים כאילו מתחילים לקחת אותי כמובן מאליו או
אפילו פשוט לא מעריכים אותי יותר, זאת המילה, אני מרגישה שלא מעריכים אותי
יותר.. אז אולי אין מה להעריך, ואז מגיע המצב הזה שאני בו.
אני צריכה לעבוד על זה, אבל זה קשה שאין תמיכה.
איבדתי את עצמי... לגמרי...
איפה ה-אני שאהבתי=\
.....אז אם פתאום אתה שומע בלילה
תהלוכת צער ליד חלונך
אז כנראה שפלוגת הצער הלילה
ניצחה גם אותך......
-
והייתה לי הוכחה למה שכתבתי פה...
זה כבר פחות העניין שלא מעריכים אותי, כי אני פשוט כבר לא כייפית ומלהיבה ומעניינת,
זה איך שמעריכים ורוצים בקרבה של אחרים.
אז זה יכול להיות קנאה... אבל זה לא מרגיש כמו קנאה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
