"-על מיטתי בלילה ההוא אספתי את ברכי בידי מתוך מועקה. אותנו הבנות גידלו וחינכו לנישואין. לא להיות בני-אדם שחיים בצוותא הכשירו אותנו, אלא למלא תפקיד, כחיילים האלה. תככים, ערמה, שלל, נצחונות, תבוסות ומוראל גבוה מושתת על שקרים. הכל היה כשר למען המטרה הנכספת- בעל מפרנס. זו הייתה תמצית האושר בעיני אבותינו. -

אלא שאנו חיים בעידן אחר שבו היתה האהבה למין דת חדשה. הצרה היא שבדת הזאת אין כוהנים ואין נביאים, אין התגלות אלוהים ואין ספרי-קודש. חייב אדם לגלות בעצמו את אלוהיו, להבין את האותות ולנתב את דרכו בלי חוקים ברורים.

-כולנו יוצאים אל המדבר לחפש את האהבה הזאת. וכמעט כולנו תועים בשיממון.

עייפתי כל כך-"

קטע מהספר, שאולי הוא חובה לבצפר אבל דווקא כן יש בו משהו מעניין.

לא מצליחה להבין את האותות ולנתב את דרכי