| 5/2008
טוב אז ככה
אני חייבת להגיד שאני מרגישה שאיבדתי את עצמי שם איפשהו באמצע הדרך...
חסר באישיות אם יש דבר כזה,
אני כבר לא מחוברת לעצמי, כבר אין בי את הצדדים הטובים שאפשר לאהוב, ולהתחבר אליהם,
אני כבר במצב שאני מרגישה שכל הקשרים שלי הם שיטחיים, אין להם את החלק האישי..
אני כבר לא יכולה לשבת עם מישהו לדבר על איך שאני מרגישה ותהיה הבנה, ויגידו לי כמה שמבינים אותי ושזה בסדר ודברים כאלה.
ואולי זאת סתם משהו רגעי, אבל זה באמת תפס אותי פתאום,
שממקום של חיבור עצמי ממש ממש טוב, הגעתי למצב שאין לי למה להתחבר
ואז אני רואה איך גם לאנשים אחרים אין למה להתחבר, ומראים פחות חיבה, ופחות הבנה, פחות אכפתיות...
אין
דבר שיותר עושה לי רע מאשר שאנשים כאילו מתחילים לקחת אותי כמובן מאליו או
אפילו פשוט לא מעריכים אותי יותר, זאת המילה, אני מרגישה שלא מעריכים אותי
יותר.. אז אולי אין מה להעריך, ואז מגיע המצב הזה שאני בו.
אני צריכה לעבוד על זה, אבל זה קשה שאין תמיכה.
איבדתי את עצמי... לגמרי...
איפה ה-אני שאהבתי=\
.....אז אם פתאום אתה שומע בלילה
תהלוכת צער ליד חלונך
אז כנראה שפלוגת הצער הלילה
ניצחה גם אותך......
-
והייתה לי הוכחה למה שכתבתי פה...
זה כבר פחות העניין שלא מעריכים אותי, כי אני פשוט כבר לא כייפית ומלהיבה ומעניינת,
זה איך שמעריכים ורוצים בקרבה של אחרים.
אז זה יכול להיות קנאה... אבל זה לא מרגיש כמו קנאה.
| |
[
It's not so easy loving me
It gets so complicated
All the things you gotta be
Everything's changing
But you're the truth
I'm amazed by all your patience
Everything I put you through
אתמול שזה גם היום לפנות בוקר היה ל"ג בעומר, והיה ממש כיף.
בהתחלה אני גרי ומאי היינו בכפ"ס אצל סהר עם הבנות הכי גזעיות בכפ"ס.
ואני לא מצליחה להמשיך לישוןןןןןןןןן=\ למרות שהלכתי לישון בחמש=\ כל המחשבות האלה עדיין ...
טוב מה שרציתי לאמור
זה שחבל שאתמול כל כך אמממ... איך נקרא לזהה........ חפרתי בזבל...כאילו זבל הבנתן....
אניוואי....יכולתי להתרחק........יכולתי אממממ לא יודעת ... לדבר על זה..... זה כל כך מוזר להיות ככה=\
כזה יש מבוכה.... ויש פחות תקשורת... זתומרת יש.... אבל ברגע שזה רק אני והפחזבל אז זה כאילו יש פחד...
שאני אדבר על זה? או שלא יודעת מה........... אוף נכון שאמרתי שאני צריכה רק עוד פעם אחת?
אז עכשיו אני צריכה שוב....והפעם לא יודעת אם אני אדבר על זה.... דווקא חלמתי שאני מדברת על זה....
ואז התעוררתי וממש התאכזבתי שזה לא באמת קרה=\
זה הנושא היחידי שגורם לי באמת להמציא דברים בראש שלי... מה עובר עליי...
בדרך כלל אני שולטת בעצמי... ואתמול פשוט לא הפסקתי לשלוח מבטים וכאלה... וזה כזה פטתי ... כי זה לא שאני צריכה לעשות משהו... זה שאני צריכה לדבר על זה... ולא עם פסיכולוג, עם הפחזבל... שזה יחזור להיות כמו לפני זה... אם זה אפשרי.
אבל זה תמיד יציק לי=\
אה כן וקיבלתי 100 בבגרות בע"פ בצרפתית
100 במתכונת בכתב. יחידה אחת[:
ו 85 במתכונת של עוד 2 יחידות \:
stop messing with my head
אה ובא לי לאמור שאני אוהבת את יוביק החמודית, הכי מהממת בעולם. וגם את טולי שהייתה כל מתוקה אתמול חחחחחח
| |
טוב
אז היום היה לי המבחן האחרון לפני המתכונות והבגרויות.
וביום שלישי בגרות בע"פ. ובחמישי מתכונת בכתב. ב29 בגרות.
נראלי שזה לא יהיה כזה קשה אבל זה יותר מידי קרוב כל הבגרויות וזה.
-
זה טוב, אני מתחילה לאט לאט, מדברים קטנים, לנסות להיות מרוצה מכל מה שיש לי, ואם לא אז לגרום לזה להיות יותר טוב,
להיות מרוצה יותר ויותר, מנסה להעלב פחות ופחות (בינתיים זה לא הולך משהו)
ודווקא בכל התקופה הלא ברורה הזאת יש לי ביטחון ממש גבוה, והוא ממשיך לגבוה.
ואני מתחילה ממש לאהוב יותר,
לנסות במקום לשנוא, יותר לרחם, יותר לעזור...
כמובן שאני מנסה שזה ילך לי.
בינתיים זה קצת עובד, כבר היה לי מקרה היום שלפני כמה ימים הייתי מגיבה אליו אחרת,
אני אומרת משהו, עובדה, מישהי מנסה להנמיך אותי, להקטין אותי... וזה ממש לא מזיז לי אני אפילו נותנת לה להתגאות בעצמה, באמת אם זה מה שגורם לה להיות שמחה[:
טוב אבל יש מקרה קצת יוצא דופן יש את שתי הילדות האלה שאני לא מדברת איתן, הן העליבו אותי כל כך.
שמתי לב לכמה אני מעריכה כנות, באמת רוב החברות שלי כנות ואומרות לי כל מה שהן חושבות, אז כשיש כאלה בנות שלא אומרות ואז אחרי זה אומרות, כאילו הן מדברות עליי מאחורי הגב או משהו, לא יודעת ועוד בצורה שאומרים את זה, לא מסתכלים לי בעיניים, מתעצבנים על האויר, הפרפקציוניסטיות הכל כך לא נחוצה שלה.
טוב שיהיה...
ברור שאני אחזור לדבר איתן בסוף...
ואני ארגיש שאני יותר בוגרת אבל זה לא נכון, פשוט אני סולחת, ולי אכפת לעומתן שלא אכפת להן והן פשוט לט מדברות איתי.
ומי שלא יודע על מה שאני מדברת אז באמת לא לנסות להעמיק ביותר מידי מחשבות.
-
בא להגיד לך כל כך הרבה דברים,
למרות שמיום ליום אני פחות חושבת על זה,
לרמה שאני אפילו חושבת על זה פעם ביום,
ולא מבחירה, מגורם חיצוני.
המקרה הזה מביא לי כל כך הרבה מסקנות על עצמי.
כמו שמישהי אמרה לי, שהיא לא יכולה יותר לדבר איתי, אני יותר מידי רצינית, לוקחת כל דבר קשה...
אפילו במקרה כזה, אני רצינית מידי, הקטע שפה אני מנסה להראות אדישות,
איך אפשר להראות אדישות על דבר כזה?
חח טוב שאני שואלת את עצמי, המומחית.
הנוסחה לשכיחת דברים היא כמו להתכונן למבחן.
לשנן: לא חושבים על זה, זה שווהלתחת, ה לא מעניין אותי, ובסוף זה הופך לנכון, אבל במבחן זה הופך לציון.
ברוב המבחנים האלה הפסיכולוגים הייתי מקבלת ציון ממש גבוה. אבל במבחן הזה יש לי הרגשה של 50 כי אני יודעת את הדרך אבל אני לא יודעת ליישם.
אני יכולה לחפור עוד כל כך הרבה, המוח שלי כל כך מלא במחשבות בזמן האחרון,
על הכל,
שקדי ואני בחופש פסח בפגישת פריזאים הכי קצרה EVER
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
