| 6/2009
את כאילו ליברלית בנושאים כללים, כמו סמים, הומואים/לסביות וכו... אבל את בעצם ממש נוקשה ומרובעת, כופה את הדעה שלך בצורה לא נעימה בכלל, בצורה שגורמת לי לא לרצות לשתף אותך, כי את מסתכלת על הכל מלמעלה, אפשר לקרוא לזה סנובית אבל זה לא התיאור המדוייק, זה פשוט החינוך שקיבלת. את כאילו מסתכלת במבט מורם ולא מבינה שאת יכולה לעשות רק בגלל כל הטוב שקיבלת. יש לך כל כך הרבה ואת לא מבינה את זה, יש לך כסף, משפחה אוהבת תומכת ומקדמת, יש לך את היכולת להיות מפונקת ולקבל כל מה שתרצי. אבל צריך להבין שיש אנשים שונים שגדלו אחרת, חונכו באופן שונה, יש להם דעות אחרות. ברור שאת לא צריכה לקבל את הדעה שלהם, אבל למה להיראות כל כך עוינת? למה להפיץ את את העוינות הזאת? את חוסר העניין שלך... ואז זה שאת פשוט לא מכילה אף אחד.
יש מלא משפטים כאלה שאומרים על חבר אמיתי, אחד ששמעתי אומר : "חבר אמיתי יקבל אותך איך שאתה, יתמוך בך בטוב וברע". משפט מאוד חמוד ולא מציאותי. ההגדרה לחבר אמיתי היא סובייקטיבית, אחד יחשוב שהכי חשוב בחבר אמיתי שהוא יפתור לו בעיות, אחר חושב שחבר אמיתי הוא דווקא אחד שיתמוך בפתרונות שלו וזהו.
אני הייתי מוסיפה למשפט על החבר האמיתי את הנושא של עזרה בשינוי, כלומר, "חבר אמיתי" לא רק יקבל אותך כפי שאתה הוא גם יעזור לך לשנות את הדפוסים הרעים, מה שמפריע לו בך או לך בעצמך.
רק עכשיו התחלתי להבין שזה בכלל לא נורא המצב של הקשר בינינו, הניתוק, כי את אף פעם לא התייחסת אליי באהבה, תמיד באופן אינטרסנטי. אף פעם לא קיבלת אותי כמו שאני, שפטת אותי ללא הפסקה, וזה דבר שגרם לך להסתכל עליי כמו שאת מסתכלת עליי עכשיו, כמו שאני מסתכלת עלייך.. בלי חיבה, או עניין. אין לנו את הגורמים הבסיסיים שמחזיקים חברה עם חברה. אין לנו יותר נושאים משותפים, אין רצון לשתף או אפילו הרצון הבסיסי לקירבה אחת לשניה.
כל המצב איתך התבהר לי אחרי שביליתי מספיק עם חברות שאוהבות אותי באמת, הרגשתי את זה כמו הארה, למה לי להתאמץ איתך? למה לי להתמודד עם הגישה שלך אליי? כשיש לי חברות שנותנות לי אהבה, מקבלות אותי כמו שאני, אני נהנת איתך, הן מרגישות איתי כשעצוב לי או כששמח לי ואני איתך. הן לא גורמות לי להרגיש שאני טיפשה או שהן יותר טובות ממני. הן לא גורמות לי לחשוב כל הזמן מה לא בסדר בי ולמה הן לא נחמדות אליי. זאת פעם ראשונה אחרי הרבה זמן שאני מרגישה עם חברות ככה, שהן באמת קרובות אליי, דבר שלא הרגשתי איתך כי את כל הזמן מזיזה את כולם הצידה כדי להיות בקידמת הבמה.
אני לא אוהבת אותך, אני לא אוהבת את הנוקשות, את האווירה האפלה והממרמרת שאת מפילה עליי ועל אנשים אחרים.
אני כן אוהבת אותך בגלל כל הדברים שלימדת אותי, אבל זה כבר לפעם אחרת...
| |
אחרי הנפילה
אחרי הנפילה
אחזור אל עצמי
לאסוף מחדש
את שברי עולמי
לזכור מה רציתי
להבין מי אני
לא תהיה דרך קלה
אחרי הנפילה
אחרי הנפילה
יבוא שקט גדול
לא יהיה בי עוד פחד
אחרי שאפסיד את הכל
אתחיל בקטן
בגרגר של חול
אבקש מחילה
אחרי הנפילה
אחרי הנפילה
יהיה לנו זמן
חכה לי כאן
אחרי הנפילה
אני בדרכי
אל התהילה
חכה לי כאן
אחרי הנפילה
אחרי הנפילה
אשלם את המחיר
על דברים שהפסדתי
ואין מי שיחזיר
חלומות שקרסו
מגדלים באוויר
סימני שאלה
אחרי הנפילה
אחרי הנפילה
יהיה לנו זמן...
אחרי הנפילה
אזכר בך פתאום
בדברים הפשוטים
שאמרת היום
ואני לא יכולתי
לשמוע עד תום
בדעה צלולה
אחרי הנפילה
היא פשוט מלכה
| |
כל האופטימיות נעלמה.. החוזק הנפשי... איפה מה שיתן לי מוטיבציה לשמוח שוב ולהתאמץ בשביל להשיג משהו?
זה קצת מבאס כל ההתפצלות הזאת שהתחילה פה. ופתאום באותו זמן הרצון להיות חלק, זה אף פעם לא היה קיים אצלי, לרצות להיות חלק.. להתגעגע.. לא להיות מרוצה.. לא לראות את הטוב, ופתאום כבר לא טוב המצב עם עצמי ולא שלם.
חלמתי עלייך בלילה ועכשיו עלה לי כל הגעגוע, כל העצב המודחק, בא לי לדבר איתך ולדעת מה קורה איתך בחיים, איך התקדמת ומה אתה מתכננן לעשות. בא לי לדעת אם תהיה שם אם אני אבוא ואם .. אני כן המשכתי הלאה, באמת.. אבל מותר להתגעגע .. אין לי באמת משהו אחר לעשות.
אני יודעת שאני אמצא את הדבר שיתן לי מוטיבציה וזה יקרה בקרוב, אבל בינתיים קצת אבוד לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
