בוקר אור לכולם :)
אתמול חזרתי מאילת, אחרי שלושה ימים של צלילות ובילויים שהתאפיינו בהשכמות בשעות כמו 10 בבוקר וירידה לשינה ב3-4 לפנות בוקר.
אבל זה כבר לפוסט אחר שיגיע בימים הקרובים (יחד עם הפוסט שיקצר במעט את שוויץ - אל תדאגו! לא שכחתי P:)
מכירים את המצבים האלה שאתם הולכים לישון מאוחר בידיעה שאתם צריכים לקום מוקדם וצצות לכם תהיות "האם אצליח לקום?" ובכן, זה מה שהיה לי אתמול.
יצאנו אני, אח שלי (שגיא), אמא ואבא לסקובר בנמל באשקלון. ראשית כל כדי לחזור את החזרה של שגיא לארץ כמו כן את יום הולדתו ה-18 שהיה זה מכבר, וקצת ראש השנה מוקדם שכזה.
לאחר מאכלים שונים למיניהם (שני טוסטים, צלחת גדלה של פסטלים, מילקשייקים ובירה) החלטנו אני ושגיא להתפרע, הזמנו את ההורים לסבב צ'ייסרים של ייגר דבש! בחיי, זה היה אחד ההזויים, המלצרית בהתה בנו במבט של "אתם מודעים לזה שאלה ההורים שלכם?" אבל היא לא מבינה את המשפחה שלנו, מעטים מבינים :)
לאחר סבב אחד, שבו אני ושגיא התענגו על טעם הדבש שחרך את גרוננו, אמא השתנקה ואבא טען שזה סירופ נגד שיעול והזמין אותנו לעוד סיבוב! הפעם אמא לא לקחה חלק (נו, בכל זאת צריך להגיע הבייתה).
בסופו של דבר הגענו הבייתה חצי מסטולים, התגלחתי כבנאדם הגון, סידרתי תיק, הסעתי את שגיא לגבים, והלכתי לישון באחת בלילה, בשאלה המטרידה - האם אני אצליח לקום בשש?
ובכן, הצלחתי, ומצאתי לעצמי את התמריץ המושלם - ארוחת בוקר כמו שאני אוהב.
בימי בית הספר משכבר הימים, במיוחד לקראת סוף י"א ובמהלך י"ב, כאשר היו לי ימים ארוכים שנראו תמיד כמו נצח, הייתי קם מוקדם, מתקלח, ומכין לעצמי טוסט ומים חמים עם לימונית מהגינה, איכשהו זה תמיד הזכיר לי את החורף, ידידי היקר.
היום, לאחר כשנה וחצי שלא שתיתי מים חים עם לימונית, אף על פי החום המרומז של הבוקר, הכנתי לעצמי כוס. לא הצטערתי. מהלגימה הראשונה וניחוח הלימונית נזכרתי בימים אפורים קודרים המרמזים על גשם חזק העתיד לרדת, על הכיתות שאהבתי, על חדר העריכה שביליתי בו ימים כלילות, בהרכבים המוזיקליים שהיו לי, ובכמה חברים שאלוהים יודע איפה הם עכשיו.
ההרגשה הזו לא יכלה שלא להעלות חיוך על בדל שפתי. אני מסתמן כלפי עצמי כאדם שחי בעברו, אף על פי שאני נושא את מבטי קדימה, אני תמיד מסתכל אחורה, רואה בשולי הדרך מקומות שמזכירים לי נשכחות או מעביר בי צמרמורות שאין להן קשר למזג האוויר באותה עת.
אני משתדל להמשיך הלאה, להוכיח לעצמי שהשתניתי, כי אני באמת השתניתי, אני בנאדם אחר, והרבה אומרים לי את זה. זה עושה לי טוב, אני חושב שאני אדם טוב יותר, נראה כי עבודה עצמית מפרכת שהתחילה בכיתה ד' מתחילה להגיע לשלמותה.
אני צריך הזדמנות שניה בהרבה דברים, אני יודע שהיום אני אצליח איפה שנכשלתי בעבר.
יומטוב לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
