דאם!

שום דבר לא הולך לי!

אני אף פעם לא מקבלת מה שאני רוצה!!!!!!!!!!!!!

אז יופי שאני טינאייג'רית מתוסבכת

זה לא אומר שאמא שלי צריכה להתרחק ממני עד כדי התעלמות

אוף! אני שונאת אותההההההההההההה

היא לא מתייחסת אליי, ואני בטוחה שהיא שונאת אותי.

עם אף אחד מהסביבה שלי, היא לא רוצה שאני אהיה בקשר, כי היא חושבת שהוא מדרדר אותי.

אז בהתחלה לא יכולתי להביא הבייתה את שרית, עכשיו את לירן שעזר לנו כל כך הרבה בניקיונות של פסח, ועזר לי לעשות את כל הדברים שאמא שלי אומרת לי לעשות במשך היום.

לירן, במשך 3 חודשים עזר לנו יותר מאשר השנתיים ששלומי, חבר של  אמא שלי עזר.

כבר כתבתי בבלוג על "תרומתו" לבית שלנו.

איך זה קורה שאח שלי הגדול לא עושה כלום בבית, לא נמצא בבית רוב הזמן, וגם כשהוא נמצא, הוא על המחשב כל הזמן.

ואיך זה קורה ששלומי לא עושה כ-ל-ו-ם (!!!!!!!!!!!!!) בבית, ואפילו לא מגיש אחריו את הצלחת אחרי האוכל.

ואיך זה קורה שאני היחידה בבית, חוץ מאמא שלי, שעושה כביסה, מקפלת כביסה, תולה כביסה,  עושה כלים, עושה שואב, מנגבת אבק, לא יוצאת למועדונים, כי זה לא נאה לאמא שלי השעות התחלה וסיום, לא יכולה להביא את שרית ולירן הביתה, שום דבר שאני עושה "אני לא עושה כמו שצריך" ועוד הרבה דברים אחרים-

איך זה קורה שרק אני מקבלת צעקות, צרחות, מכות מדי פעם, איומים לפנימייה או מוסד, או לאבא שלי (אלכוהוליסט, וכמעט אנס אותי), לא מקבלת אפילו שקל אחד מאמא שלי, לא מקבלת ממנה יחס בכלל?!?!?!?

ואיך זה קורה שעד עכשיו אני עדיין בחיים?

אנשים אחרים היו מתאבדים מזמן..........!!!!!!!!!!!!

בכיתי כל כך הרבה בגללה. ישבתי שעות ובכיתי, שעות בלילה וביום שאף אחד לא יודע עליהם.

עדיין בוכה. גם עכשיו.

אני עברתי ועוברת דברים שאני לא סיפרתי ולא מספרת אפילו לאנשים הכי קרובים אליי.

אין אף אחד שיכול לעזור לי.

לירן ושרית הם כולה בני גילי והם לא יכולים לבקש מההורים שלהם לאמץ אותי או משהו כזה, איתי הוא ה"אח של הצחוקים". הוא עסוק מדי בעבודה, ובלעוף כמה שיותר מהר מהבית.

אז אין לי אף אחד.

המשאלה והחלום הכי גדולים שלי זה ללכת מפה כמה שיותר מהר, כי לא טוב לי כאן. רע לי.

אני סובלת כל כך הרבה דברים שאני לא מספרת לאף אחד, אני מחייכת אבל זה לא אומר שאני שמחה.

אני לא מספרת לאף אחד כמעט, שהרביצו לי, וקיללו אותי, והמציאו עליי מאות שירים וכינויים ביסודי, הייתי אאוטסיידרית, אף פעם לא הייתי הכי מוצלחת במשהו.

אפילו בלימודים אני לא טובה. גרועה.

ספק אם אני אצליח להביא תעודת בגרות הביתה.

אין מה לעשות: יש אנשים שטובים במוזיקה, ולא טובים במערכות יחסים, יש אנשים שטובים בלעשות כסף, אבל לא טובים בביקורות על סרטים.

אני טובה בלזיין ת'שכל, ולא טובה בלימודים. אין מה לעשות. זה לא הצד החזק שלי.

זה לא משנאה ללימודים, כמו כולכם, אלא אני ממש לא טובה. אתם לומדים הרבה ומצליחים. אני לומדת המון וגם לא מצליחה.

אני לא איזה מפגרת. מנסה ללמוד. לא מצליחה. זה לא מעניין לי ת'תחת. זו הגישה. אין מה לעשות!!!!

אני כל כך מתגעגעת למגמה שהעיפו אותי ממנה השנה כי לא עשיתי את הקורסים שהייתי אמורה לעשות בחופש הגדול (אמא שלי דחתה את שני הימים שהיו לנו להרשם להם, וככה דפקה לי את החיים).

אני נמצאת בכיתה שבה כולם ערסים מטומטמים ששורפים את השערות ערווה שלהם, את הפחים, הכיסאות והשולחנות, מפרקים, שוברים, שורפים, ומעיפים מהחלון.

אני כל כך שונאת את אמא שלי. היא כל כך אימללה אותי.

אני מתה לברוח מהבית. ולא לראות אותה יותר.

היא מפחידה אותי. באמת.

אימהות אמורות לתת הרגשה טובה של אהבה וחמימות, אבל הלב שלי מתחיל לדפוק כמו מטורף מפחד, ולחץ שלא תתחיל לצרוח עלי כל רגע למה לא עשיתי את זה, ולמה עשיתי את זה מושלם.

נבלהההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!

אני שונאת אותה!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מתעבת אותה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היא כל כך רעה!!!!!!!!!!!!!!1

אמרו לי שאולי ככה היא מראה אהבה, אבל... גיב מי א ברייק.

נראה לכם שאפילו האמא הכי רעה בעולם תתיחס לילדים שלה ככה!?!?!!??!?!?!!?

ניסיתי להתמודד איתה בכל הדרכים. להתעלם, לצרוח בחזרה, להיות החברה הכי טובה, למרוד, לשתף.  הכוווווווווווול!

שום דבר לא עוזר. היא פשוט רעה!!!!!!!!!!!!! מכשפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ותחשבו אתם- כולכם- כל המפונקים שביניכם- שאתם חושבים שאמא שלכם רעה כי היא לא נותנת לכם איזה 300 שקל לפיסת בד קטנטנה שאתם קוראים לה חולצה שבאופנה!!!!!!!!!!!!

תתחילו לעבוד בשביל זה.

אני קרעתי את התחת בשביל הבאגי המסריחים שאני לובשת עכשיו, רק כי כל כך רציתי.

קרעתי את הנשמה וכמעט חטפתי התקף לב (בייביסיטר עם ילד היפראקטיבי בן 4 זה לא הכי כיף שבעולם), במשך שנתיים רק בשביל באגי מסכן שעולה 200 שקל. משהו שאתם מקבלים מההורים שלכם כדמי כיס כמעט כל שעה. בעצם- רק מתי שאתם רוצים.

כל הבגדים שיש לי אני קניתי לעצמי, כי אמא שלי חושבת שמכנסיים בגזרה שמגיעה עד החזה, ושלא מתרחבים, הם עדיין באופנה ולא מוכנה לתת לי איזה חמישים שקל בשביל נעליים, כי שלי היו קרועות!

חארות שכמוכם!!!!!!!!!!!!!

תתחילו להעריך ת'הורים שלכם!@#@%#$%@#$

מה הייתם עושים אם הם לא היו מביאים לכם ת'כמה מאות האלה בשבוע ליציאות האלה שלכם, ולא היו מרשים לכם לצאת למועדונים עד שלוש-ארבע לפנות בוקר.

תסתכלו על החדר שלכם,

על המיטה,

השולחן,

הספרים,

כלי הנגינה שלכם,

הדיסקים,

המנורת לבה,

התיק של החברה הממותגת,

המחשב,

כוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווול הבגדים שלכם,

המערכת סטיריאו,

נעלי הוואנס/ אולסטאר/ די.סי/ דיקיס שלכם,

כל דבר שעולה היום יותר מאיזה מאה-מאתיים שקל,

הטלוויזיה,

ותחילו לחשב בהערכה גסה כמה הם בזבזו עליכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ו......דאאאאאאאם, תתחילו להעריך ת'חיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!