היום הולדת שלי היה כמו כל יום רגיל אחר, ועם מתנות.

מה שלא רציתי, ו.. מה שלא רציתי.

בדיוק בשעה 12 בלילה, כשהתאריך התחלף ל 7/10, התחלתי לדבר עם גיא במסנג'ר.

אלוהים יודע איך סיימנו את השיחה בשש וחצי בבוקר.

רוב הסיכויים שהוא חוזר ארצה מפנסילבניה וזה נחמד מאוד!

הלכתי לישון וכשקמתי בבוקר ראיתי שאמא רשמה לי "יום הולדת שמח ומזל טוב. מתגאה בך ואוהבת אותך, אמא" על המראה. נדוש, אבל לפחות היא זכרה בניגוד לשנים עברו.

הבית היה ריק, אז ניגשתי למחשב, להתעדכן וכו'.

על המקלדת היה מכתב מחבר של אמא שביקש ממני להדפיס לו תשבצים ותשחצים.

הדפסתי.

קבעתי עם לירן באותו יום לצאת, מסיבה שעדיין לא ברורה לי, אז חצי שעה אחרי שקמתי התקשרתי אליו. קיבלתי שיחה מקולן, שכנראה היתה בבית הספר, והיא מסרה לי מזל טוב.

הזמן נמרח עד שתיים וחצי ובשלוש כבר הייתי אצלו.

הוא אמר שהוא לא היה יכול שלא לקנות לי מתנה (למרות שהשבעתי אותו שלא יקנה לי כלום, ובסוף התפשרנו על כרטיס ברכה "הום מייד"), ואז אני רואה שקית של סופם פארם.

ידעתי ב-ד-י-ו-ק מה זה.

אחרי שהצלחתי לקרוע את העטיפה שבטח רוסייה עטפה, גיליתי את הבושם שרציתי. קנזו אמור.

הוא קנה לי את הכי גדול, בהכי הרבה כסף. התחרפנתי על הכסף, אבל אהבתי.

אכלנו ארוחת בוקר וראינו "מופע שנות ה-70".

אמא שלו באה בערך שעתיים אחרי וקנתה לי גם מתנה. חולצת גופיה דקה ותחתונים תואמים.

מין סט סקסי שכזה שאומר "אוקיי, עכשיו אתם יכולים לעשות את זה". ככה לפחות אני ראיתי את זה.

הזמן נמרח ובחמש בצהריים בערך נסענו לת"א.

היינו בסנטר, וקנינו לי חולצה ארוכה דקה יפיפייה וסווטשירט אפור מפוקס. שניהם, לשם שינוי, יושבים עליי פצצה.

הלכנו את כל בוגרשוב כדי לאכול ב"בורגר-בר" ליד הים, אבל בסוף החלטנו לחזור לסנטר בתקווה שה"בורגראנץ'" עדיין פתוח.

הוא אכן היה, וטחנו קומבינה.

אח"כ הלכנו ל"האוזן השלישית" ואחרי שאיבדתי ואז מצאתי את לירן בקומה השנייה, חזרנו הביתה.

מזל שהבאנו מצלמה. דווקא יצאו לי כמה תמונות טובות.

אתמול, אמא אמרה שהיא תביא לי כסף ליום הולדת ושאני אעשה איתו מה שאני רוצה. לא הגבתי.

כמה שעות אחרי רבנו כמו פאקינג חולות נפש, ונשבעתי שאני לא לוקחת ממנה גרוש.

א', כי סביר להניח שהיא תביא לי איזה 12 שקל ותגיד לי "לכי תתפרעי" ו-"אל תבזבזי את הכל במקום אחד",

ב', כי היא עוד תבקש ממני להחזיר לה את זה.

מחקתי את מה שהיא רשמה לי על המראה, כי לא הייתי מסוגלת אפילו להסתכל על זה.

בכיתי את נשמתי במשך שעתיים, ואז התיישבתי על המחשב.

אח"כ ישבתי וקראתי ספר במיטה ואז מתקשרים אליי מהבית קולנוע בקניון ומבקשים שאני אגיע לריאיון עבודה בעוד 45 דקות. ביקשתי לדחות ואמרו לי להגיע ב-8.

עזבו שזה היה טיימינג נוראי כי כאב לי הראש והעיניים שלי היו נפוחות מבכי ועייפות.

קפצתי ללירן, הייתי אצלו איזה רבע שעה ואז הלכתי לריאיון. "ריאיון" עלאק. הוא דיבר ואני הנהנתי.

בסוף הוא אמר "נחזור אליך אם זה יהיה רלוונטי". האמת שדווקא מתאימה לי העבודה הזו.

פעמיים- שלוש בשבוע, 19.95 (מינימום), שישי ושבת בוקר 150% שזה יוצא 28 שקל ומשהו וכל משמרת אני מקבלת 10.40 נסיעות. זה אחלה, לפי דעתי. מתאים לי בול.

היום, בשש בבוקר בערך איתי חזר הביתה מיערות הגשם, אחרי 3 שבועות. הוא עכשיו ישן בסלון, שבע מטר ממני.

קמתי באחד וחצי ורצתי לבדוק אם יש מכתבים בדואר.

יש לי שניים. אחד מקופת חולים כללית ואחד מהוצאת ספרים שנרשמתי אליה לפני שנתיים. שניהם מאחלים לי מזל טוב וגיוס נעים.

אז חוץ מלירן, אמא של לירן, קולן, אור, אלדר, "שלגיה" וגיא, לא קיבלתי שום מזל טוב ושום מתנות ובלונים...

שזה מצויין!

אחרי שבדקתי גם את המייל, "עולים על מדים" השיבו לי על השאלה מתי אני מתגייסת.

מסתבר שבעוד חודשיים ו6 יום. מעולה.

ראיתי את הקליפ של "panic! at the disco" ולא יכולתי שלא לשים לב שיש שם כמה תמונות שממש דומות לתמונות מהסרט "צ'רלי בממלכת השוקולד", ו"התפוז המכני". גרועים!