דבר ראשון, הצבא.

לאחר שיחת-שתי-הדקות שלי עם המ"מ, והיציאה שלי מתפקיד התצפיתנית, ושהייתי 6 שעות כל בוקר ביומיים שעברו במז"י אצל קצין המיון מהנח"ל והתחברות עם שני השק"מיסטים הסטלנים במחנה בר-לב והסחבות עם תיק לשבועיים עד לשם, סוף סוף קיבלתי שיבוץ מחדש בצה"ל.

אני לא הייתי מופתעת מדי שקיבלתי אותו.

ביקשתי קרוב לבית בגלל שבא לי, אבל להם אמרתי שזה בגלל בעיות ת"ש שיש לי בקטנה ו"ניפחתי" אותם למשהו שקצינת המיון הגדירה כ"מקרה נורא".

בכל מקרה, שובצתי כפקידה (סופרייז-סופרייז) באט"ל (אגף טכנולוגי לוגיסטי) בצריפין.

עבודה של 8-0-5.

מצד אחד זה טוב, כי זה קרוב לבית (טוב, נו על מי אני עובדת? קרוב לאוכל של הבית, למיטה שלי, ללירן ולחיים אחרים חוץ מצבא, שלרוב אין במסגרת הזו).

מצד שני, אהבתי להרגיש קרבית עם כל המדים, הנעליים, התיק הענק, הרמת סיכון הכי גבוהה ואכילת המנות קרב כל שני וחמישי (והיו שבועות שגם יותר), למרות שהייתי רק "תומכת לחימה" (לא באמת לוחמת כמו שהרגשתי) ועדיין לא יצאתי לקו (שלא נדבר על לצאת לקורס).

בכל מקרה, אני חושבת שדיי מיציתי את העניין של להיות "לוחמת" ולא רע לי.

להיפך, אני מרגישה הקלה בעניין שאני לא הולכת להיות בתפקיד הזה.

היה רע לי לנסוע מהבסיס בידיעה שהפעם שראיתי את חניתה, המפקדת שלי, בחדר אוכל בבוקר העזיבה, הייתה הפעם האחרונה.

היא לא אמרה לי כלום מאז שהיא הוציאה אותי מתורנות המטבח לשיחה עם המ"מ.

"בואי" הייתה המילה האחרונה שלי אלי פנים מול פנים.

לא זכינו ל"שבירת דיסטאנס" עם המפקדות, ואולי גם זה מה שביאס אותי.

ת'אמת? היה קשה לי להפרד מחניתה הרבה יותר ממה שהיה קשה לי להפרד מהבנות.

ביסלמ"ש, פלוגת "יהל", מחלקה 1, אני אזכור אתכן תמיד!!!!!!

אני עדיין לא מאושרת לגמרי, כי עדיין לא קיבלתי מה שרציתי.

נכון, לא תמיד מקבלים מה שרוצים, אבל אם נלחמים הרבה ולא נשברים עד אז- אפשר.

המקרה שלי הוכיח לי את זה פעם אחת, לראשונה ולתמיד.

Don't give in without a fight

פקידה? נו, באמת. אני?!

עם כל הרעל? המדים? הנעליים? הפרופיל? הקב"א ושאר הנתונים האישיים הגבוהים שלי?

חבל לי על עצמי. באמת.

זמנים זה קודש, אבל הפינק פלויד יותר.

ביומיים שעברו שמעתי פעמיים, על הבוקר, באוטובוס למז"י, שירים של הפינק פלויד.

זה עשה לי את כל היום.

נכנסתי לזה ומיד חזרתי לסשנים עצבניים של שירים של הפינק פלויד ביו-טיוב ובפליי-ליסט שלי. פשוט איכות!!

שיר שלראשונה שמעתי בארבע בבוקר, בצלצול השקמה בפלאפון של חברה שלי לטירונות, נתקע לי בראש ואולי טוב שכך.

שיר מעולה.

הגרסה שהייתה אצלה הייתה הרבה יותר קצבית (היפ-הופית/ שחורה/ ראפיסטית), אבל גם המקורית סבבה לגמרי:

Nellie McKay - Sari

היא תותחית!!