...סו.... שנה טובה!!

המשך החיים בתור חיילת ממש מעפנים.

אמנם אני גו'בניקית מסריחה, אבל דיי מעניין.

אני פוגשת המון סוגים של אנשים.

בשנה החדשה לא היה לי אף אחד להתנשק איתו ונשארתי בבית.

הלכתי לישון ורק ב12 בלילה לירן התקשר לאחל שנה טובה ולהגיד שהוא אוהב.

לירן נסע הבוקר לירושלים בגלל הביקור של השיח (בוש, למטומטמים שבינינו).

בנוסף לכך שלמשך השנה וחצי הבאות אני תקועה בצבא, חשבתי שבתור ג'ובניקית שחוזרת כל יום הביתה, אני לא אעשה שמירות ויהיו לי חיי חברה.

סוסייטי לייף מיי אס!

הכי קרוב לחיי חברה שיש לי אלה האנשים שאני עובדת איתם.

חלקם נחמדים, חלקם חארות, וחלקם חארות כל כך גדולים שאני לא מסוגלת אפילו לשמוע את השם שלהם.

חבל לי על חיי החברה שלי.

אני מתגעגעת לאנשים, לאנשים שכבר לא פה, לאנשים שאולי אני אל אראה אותם יותר ולאנשים שהייתי רואה אותם המון ועכשיו אני בקושי זוכרת איך קוראים להם.

הסביבה שלי כוללת בעיקר קצינים, נגדים וחיילות פקאצות וחיילים גיקים.

זוהי לא חברה שאני אוהבת להיות בה אבל, שוב,- פוגשים אנשים מאוד מגוונים.

אני יושבת עכשיו בלשכה, אחרי שהלשכה כבר לא צריכה להיות מאויישת.

למה? כי אני ישנה בלשכה היום.

למה? כי אני שומרת ולא בא לי לישון במגורי בנות.

בגדים אין לי, היום אני לא אתקלח, לא אשים דאודורנט ומחר בבוקר אני אצחצח שיניים בכיור של השירותים של הלשכה.

אני כבר לא יכולה לחכות שהאל"מ יגיע (כן, הוא אמור להגיע ללשכה לקראת הערב אחרי סבב דיונים ברחבי הארץ) וילך, כי אני רוצה ללכת לישון.

אני שומרת משתיים בלילה עד שש בבוקר, תהיה לי שעה לישון ואז אני קמה שוב ליום רגיל בלשכה.

חרא של דבר קרה עם החופשים בצבא.

לאורך כל השנה וחצי שנשארו לי לשרת, אני יכולה להפיק את המיטב מ15 יום חופש ו9 ימי ד' בשנה שזה ממש מעצבן, כי אין יותר רגילות, אין יותר חפש"שים...

ב22 לחודש אני ולירן סוגרים שנתיים שזה מכובד מאוד, רק שבזמן האחרון אין לי זין אפילו לעצמי.

כל הדברים חומריים והרגשיים שאני רוצה- אני לא משיגה, וזה מעיק, זה עושה לי פשוט רע.

אני מרגישה שכל מה שאני עושה בחודש ומשהו האחרונים זה לקום בבוקר, ללכת לעשות כלום בלשכה, לחזור לישון ולקום ליום שגרתי נוסף.

אני רוצה כבר לעוף מהצבא הזה.

אבל דווקא דיי מהר עברו להם 3 חודשים...

לא יודעת, אני מתגעגעת לחיים האזרחיים, או לפחות לאיזה כמה ימי חופש מהצבא המסריח הזה.

זה מדכא, מייאש ומתיש...

החיים שלי דיי בזבל עכשיו, כלום לא הולך לי. אפילו לא צולע...

בקיצור- אני בדכאון דיי גדול בחודשים האחרונים. ולא קרה לי שום דבר טוב בזמן האחרון.

בנוסף, לא קרה שום דבר מיוחד בזמן האחרון ובטח לא משהו שווה לעדכן בגללו, אבל סתם רציתי להזכיר לכם שאני עדיין קיימת.

כי זה זין דיי עצבני שכולם שכחו אותי.

אף אחד לא מתקשר.

לא שפעם הייתי פופולרית כמו רוה"מ, אבל עכשיו זה בכלל כאילו התאדיתי ולאף אחד לא אכפת.

אז... בנימה פסימית זו, אמסור לכל אלה ששכחו אותי שילכו להזדיין.

ג'יימי.