לאט, אבל בטוח, הופך "גוף ראשון יחיד" בעברית המדוברת לערבוב של "אני"  ו"גוף שלישי יחיד" (אני מקווה שהמונחים נכונים): "אני ילך" , "אני יביא" וכד'. זוהי תופעה ממש  "מדהימה". (ואולי לא? ).

נראה לי שהמאפיין של אופני  הדיבור הנ"ל  הוא נטיה גוברת לחיסכון בצורות התבטאות וצמצומן: אין צורך להתאמץ ולבחור בין "אביא" ל"יביא", והמילה "מדהים", שמשתמשים בה על כל צעד ושעל, באה במקום שלל מילים אחרות: "יפה" "יפה מאוד" "מקסים" "מפתיע", "נחמד". הכל הולך ונעשה "מדהים", וגם אנשים הם בדרך כלל "מדהימים" ממש. מעניין מה נגיד כאשר נוכה בתדהמה באמת ובתמים. מן הסתם שוב "מדהים" ...

האם הולך וקטן הגיוון בעברית המדוברת?