זה קרה לי שוב....

כאילו לא למדתי שום דבר מקודם...

כמו תמיד, אני עושה דברים,

מחליטה החלטות, פועלת על הצד הטוב ביותר,

ואז כל הבועה הזו מתנפצת לי בפנים.

ידעתי שזה לא שלם,

שאני עושה טעות...

ונפל לי האסימון בדקה ה-91...

איך אני תמיד מצליחה לעשות את זה?

להיות מרוצה מעצמי, על מי שאני ואיך שאני

ותוך שנייה להתייסר, להתחרט ולכעוס...

בכמה אנשים פגעתי בשנה האחרונה,

כמה אנשים איבדתי...

ובשביל מה? אני אפילו לא יודעת...

והאנשים האלה כבר לא יחזרו אליי,

הם כבר לא פה בשבילי, כי אני לא הייתי בשבילם...

אם אתה מסוגל לשלב הכל בחייך,

ולעשות הכל על הצד הטוב ביותר, אשריך...

ואם לא, תוותר על משהו.

כי לעשות דברים כאלחר יד,

זה בדיוק כמו לא לעשות דבר.

למה לא קלטתי את זה???

לימודים, עבודה, פרוייקטים בבצפר...

הכל שילבתי מעולה...

אבל איבדתי כל כך הרבה בדרך..

איך?? איך לא שמתי לב?

איך נתתי לזה לקרות???

הייתי כל כך אגואיסטית... כל כך מנותקת...

הייתי? אני עדיין כזו...

אוף... כל החברות שלי,

שבטח כבר הפסיקו להכנס לבלוג הזה,

שאני כל כך אוהבת ומתחרטת...

אוף.... מה אני אעשה עכשיו?