אני יודע שאני לא רוצה להמשיך לגור בבית עם ההורים עד אין קץ. אני תוהה תמיד מתי הקץ יגיע. היום נדמה כאילו הוא מוציא ראש ואומר "הנה אני כאן".
דיברתי עם רונה היום, שיחה די רגילה, עד שהיא העלתה בפניי הצעה היפותטית, שאולי אני ארצה לעבור לגור יחד איתה בתל אביב. התגובה האינסטקטיבית בראש היתה "ברור", אבל הבנתי שקל זה לא יהיה.
400$ שכר דירה, ארנונה, מים, חשמל, טלפון, יציאות, ועד בית - ואיפה זה נגמר? דיברנו כבר על מובילים? וריהוט חדש חלקי שאני אצטרך? זה המון כסף. ואני? חייל שלא עובד מעבר, כלומר, הכנסה של 356.10 ש"ח בחודש, פלוס כמה ג'ובות מאמאבא.
אז אמא שלי צריכה לעזור, יש לה איזה חסכון שהוא שלי ונשמר ללימודים שלי שהיא יכולה לתת. אסון. מי ישלם את הלימודים? אולי היא תספיק לחסוך שוב, אני לא יודע. זה פתאום מאוד מפחיד. אני משתחרר עוד שנה וקצת, ואני פוחד שהחיים שציירתי לעצמי, שהיו חסרי דאגה ודי ורודים, כבר לא יהיו כאלה.
לא מזהיר לי בבית, אני לא נהנה. אני חושב שיהיה לי הרבה יותר טוב במקום משלי, עם עצמי ועם רונה. אני חושב שאפילו די נהנה אחד בחברתו של השני. אבל החיים שלי יהיו דחוקים, אולי זו הדרך? לעבוד וללמוד ללא הפסקה, ככה להעביר את שנות העשרים שלי, אולי. אני אצטרך לחשוב על זה ברצינות ובהגיון.
כספית נכון לעכשיו, בעזרת ההורים אני יכול להצליח לממן את עצמי עד סוף הצבא, אבל מה אחרי כן? זה לא קל. אני מבולבל.
למישהו יש הצעות עבודה מעניינות לסופ"שים? אני זקוק בדחיפות :|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
