כשעושים סרט, צריך להכיר בעובדה שלעיתים קרובות התוכן לא מספיק כדי להפוך את הסרט לשובר קופות, או לפחות לרווחי. אז מוסיפים אפקט או שניים, מציידים את הסרט בסצנות מרהיבות, או במקרה של האחים ברבש ו"מלח הארץ" גונבים שטיקים הוליוודיים ומרכיבים קאסט פופולארי ולא מפסיקים להזכיר את השם ברבש בכל הזדמנות. ההתקהלות הגדולה סביב הסרט נגרמה בעיקר בגלל יחסי ציבור נכון, כי אני לא רואה שיחות עמוקות על תוכנו דקה לאחר הסיום.
דקה לתוך הסרט, היה ברור לי ולחלק הקטן בעולם שלא היה קשור לקאסט בצורה כלשהי, שלא נראה משהו חדש במיוחד בסרט הזה. השוטים מוכרים, המשחק (בעיקר של אקי אבני ואלון נוימן) לא משכנע בכלל. תוך כדי הסרט פשוט יכולתי לתאר במדויק מה יקרה בסצנה הבאה. לא היה שום טוויסט שתפס את העין או הראש ועניין במיוחד.
מדובר בדרמת פשע, שבשלב מסוים הופכת לקומדיה מקאברית לא ברורה ואז חוזרת להיות דרמת פשע. כתב חדשות שמתחיל להידרדר בגלל התמכרות להימורים מגייס את שלושת החברים הטובים משירותו הצבאי – קצין, צלף ועוד אחד שלא ברור עד עכשיו מה תפקידו בכוח, והוא עצמו חובש. הם מנצלים שירות מילואים כדי לשדוד קזינו פיראטי, אי שם מאחורי מגדלי עזריאלי. הדברים מסתבכים מעבר לתוכניות הצפויות וכיסוי העקבות של הארבעה לא מספיק, עד שהם נשברים.
בדרך, הברבשים לא חוסכים מאיתנו שום דימוי ססגוני ומלא סטיגמות לגבי רוסים (הרוסייה באבל? בוא נביא לה וודקה), בונים דמויות לא אמינות במיוחד (ממש בתחילת הסרט), רובן שטוחות, אפילו אלה של הגיבורים הראשיים, ולא משקיעים בכלל בסט ופשוט מעתיקים חדרים שלמים מ"איקאה" ו"הביטאט", ללא שום ניסיון למקוריות ותעוזה. בנוסף, הסרט נסגר, אולי משיקולי מחסור בזמן, בצורה מאוד קטועה ולא מסודרת.
הניסיון המאולץ והיומרני ליצור כאן, ברחובות תל אביב, על רקע המגדלים החדשים, סצנת פשע לוהטת נכשל. הוא לא נראה אמין, נדמה שאפילו השחקנים לא לוקחים את העניין ברצינות. עם זאת, ראוי לציון המשחק הטוב של לימור גולדשטיין, שמוכיחה שהיא יכולה לעבור גם מסך קולנועי היטב. הייתי מעדיף אותה בתפקיד יותר טוב, בסרט יותר טוב או בתיאטרון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
