לפני שבוע וחצי פנה אליי בחור באטרף שהכרטיס שלו נשמע מעניין ממש. ממש ממש. החלפנו הודעות, לא ממש אונליין אלא כל פעם מישהו אחר היה מחובר. דרך חלק מההודעות הוא קלט שאנחנו מכירים כמה מכרים משותפים, דרך הצבא. הוא נתן לי את המסנג'ר שלו, וביום רביעי התחילה לה שיחה כשבמהרה התגלו תחומי עניין משותפים לא מעטים. לא פתחתי שמפניה למרות הכל, כי הוא אמר שהוא רק מתעניין באיך זה להיות עם בנים, ושהוא לא הומו מוצהר...
התחלנו לדבר בטלפון ב 1:05, לא בניתי על שיחה ארוכה, אבל איכשהוא השיחה פשוט זרמה, לשעות לא שעות (4:30) ולתכנון פגישה ללילה למחרת כולל שינה משותפת. אני לא יודע אם להגיד שזו הייתה טעות, אבל השיחה הזו גרמה לי לעשות משהו שאני לא רגיל אליו, לתרץ אי הגעה לצבא, לשקר, להתחפשן, בפעם הראשונה בשירות בצורה לא מוצדקת בעליל. אני לא יודע מה הצעד הבא, אבל אני בונה על רגרסיה מהירה, וחזרה למצב המוקדם, אהבתי לא להיות שבוז. כדאי לחזור לזה.
באתי אליו, הוא לא היה כל מה שדמיינתי, והוא גם לא היה בדיוק מה שהייתי נדלק עליו ברחוב. אבל השילוב של האישיות, והמחמאות הבלתי פוסקות, והחינניות שהייתה בו, כנראה עשתה את זה לראשי הסחרחר והעייף. בלילה מצאנו את עצמנו באוונגרד, לוקחים TA מוצלח עבורי, הרבה פחות עבורו. וגם מצאנו את עצמנו עושים דברים אחרים, אבל כן בנינו על זה, אז לא הופתעתי או משהו.
ואז באה העבודה, יום שישי בבוקר, וכרגיל, הכל לא יכול פשוט להיות כמו שצריך. אני צריך למעוד, לעקם את הרגל ולנחש בימים הקרובים מה בדיוק קרה שם, כי הרופא בקריה לא מסכים ממש לעשות משהו בשבילי. "יום שני תראה רופא יחידה והוא יוכל לשלוח אותך למיון במידת הצורך", עד שהוצאתי ממנו יום מנוחה שמגיע לי ביום ראשון, הרגשתי כאילו אני כופה עליו לתת לי גימלים שמגיעים לי.
ג'יפה עצומה. ועוד בכלל לא דיברתי כאן על חיפושי הדירות המאסיביים והלא מוצלחים שעוברים עליי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
