סרטים
קיבלתי ביום חמישי את התוכניה לחודש ספטמבר של הסינמטק. פתאום התמעטו השעות והסרטים, זה נראה כאילו יש צמצומים. העלמתי עין בהתחלה. אמרתי שאני בטח סתם מדמיין וזה קורה בגלל החגים, כי אנשים עסוקים ולא רואים סרטים.
ביום שישי ראיתי את "המגדלור" של פיליפ לויירה. עלילה פשטנית למדי, לא משהו מתוסבך, ריטואל כביכול רגיל של גבר זר ומסתורי מגיע לעיירה, הוא מבודד, לא אוהבים אותו, הוא שונה. הוא מתאהב בבחורה, היא נשואה. בחורה אחרת מתאהבת בו, אבל היא לא עושה לו שום דבר. הסיפור מתפתח, והסיום, לא הוליוודי בכלל. הסיפור אמנם צפוי בחלקים רבים, אך כולל טוויסטים לא רעים, משחק נהדר של סנדרין בונר שתמיד מפליאה אותי מחדש וגם של שאר הצוות, בימוי מדויק ושילוב מצוין של רגעים דרמטיים עם סמליות חזקה. כל הושטת יד נעשתה עם מחשבה של הבמאי, סמליות מופתית. סרט ששווה לראות, באמת.
ביום שבת, אחרי הפגישה הכמעט שבועית עם רונה הגעתי לשם שוב. הפעם "סלון מזל" הציבו שם דוכן ומכרו את "מועדים לפורענות 2007". במבט ראשון, האדם הרגיל יתרחק, אבל אני לא כזה רגיל בד"כ, אז התקרבתי. גיליתי יומנים נהדרים, עם כריכות יחודיות, שבכל יום מצוין אירוע מהפכני עולמי משנים שונות. כמו כן יש כל מיני תוספות מעניינות, כמו מפת הקשרים בין התקשורת בארץ לגורמים וחברות אחרות ועוד לא מעט דברים שגורמים לך לחשוב. אנרכיסט אני לא, אבל אני מאמין שתנועות מסוימות צריכות להיות קיימות, בעיקר כשמרגישים שיש להן צורך והן מצדיקות את קיומן. אני לא מצדד בכל הפעולות של הסלון, ואני לא אשב בהרצאות שם כנראה. לא בחרתי בכריכה עם תמונה של פלסטינאים עזובים, וגם לא אפגין מול הבניין שאני משרת בו בקריה. אבל עדיין, חלק ממני מרגיש קשור באופן כזה או אחר, ולשלם 20 ש"ח עבור יומן שעניין אותי מאוד, ולדעת שהכסף משרת מטרה טובה (המשך הפעילות של סלון מזל) הוסיפו לי קצת אור.
ראיתי את "אישה טובה". שמעתי על הסרט המון סופרלטיבים, ולכן מאוד מאוד התאכזבתי. עוד סרט אמריקאי מלוקק, משחק בינוני וליהוק בעייתי (הלן האנט אישה זולה?), הסרט אמור להיות בשנות ה- 30, אבל אם כך נראתה איטליה של מוסליני, המצב שם היה לא רע בכלל. יצאתי עם תחושות מעורבות, של סרט שלא מספק שום סחורה, ושום מסר - והמושג של אישה טובה? שוביניזם טהור, דרך נצלנות וסחיטה וחזרה למוטב ברגע האחרון.
צבא
הכל כבר מאוס שם, ועדיין, מעצבן אותי שיש במשרד שלי פקידות ששמות פס, שמזלזלות. אם יש משהו שחשוב לי זה להראות כבוד, זה לעשות דברים כמו שצריך, גם כשלא כל כך בא. חשובים לי הסדר והניראות בעיקר. חשוב שהכל יהיה מושלם. בזמן האחרון אני קצת משחרר, אז מה אם המקרר יהיה מלא קרח? אז מה אם פינת הקפה תהיה קצת מלוכלכת? זה לא שאני שותה קפה בכלל (וכאן, הבהרה, לא שותה קפה, לא שותה תה, לא שוקו, לא חלב חם - נאדה, גם לא סיידר).
בכל מקרה, נמאס. נמאס עד כדי כך שהיום (אחרי שחשבתי על זה כל הסופ"ש בערך) עשיתי טבלת פז"ם שבועית. חשבתי ששבועות עוברים לי די מהר, ואולי ככה השנה תעבור לי די מהר. אבל הכותרת יצאה מעיקה ודכאונית, ולא הרגשתי הכי משהו כשהדפסתי את זה.
דיברתי עם המפקד שלי לפני כמה שבועות, לפני שחליתי, ואמרתי לו שקשה לי. הוא אמר שהוא יתחשב, וכלום. ממש כלום, הכל כאילו חזר למסלולו, 11-12 שעות, בלי להניד עפעף, בלי לגלות שמץ של הבנה. ואיך אני יכול להגיד משהו בכלל, יש רמטכ"ל ומנכ"ל וס' רמטכ"ל (ואפילו כתבתי אותם בסדר היררכי) וצריך להתכונן לזה ולהיות מוכן לזה וX לא עובד ו- Y לא עבד אף פעם אבל עכשיו צריך - והכל, אבל הכל? אני. כן, אני.
לא יודע בכלל איך לגשת שוב, איך לדבר, איך לגשש. אני מפחד שהוא לא מבין, שהוא יכעס, שהוא יתנקם בי. ארגגג.
בריאות
הייתי רוצה קצת עכשיו.
הגרון שוב כואב לי, שוב, כן, שוב! קיבלתי סדרה עצומה של בדיקות דם לעשות, מחשש שזה משהו ויראלי. אני מקווה שהכל יהיה בסדר, למרות שכמה גימלים ישמחו אותי :X.
נ'
אנחנו כנראה נפגשים מחר, דיווחים בהמשך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
