אני פשוט לא מספיק. אני יושב כאן, וחושב שבמשך השבוע יש לי המון מה להגיד. המשפט לא השפיע עליי כל כך. לכאורה. למעשה ירדתי בשבועיים האחרונים 1.7 ק"ג וחזרתי למשקל לא תקין, די שברירי העסק הזה. אני נמצא בתהום רגשית משמעותית, ואין לי מישהו לחלוק את זה איתו.
נכון, ישבתי עם רונה היום ושפכתי קצת את הלב, ואפילו קיבלתי ממנה עצות מעשיות יותר ממה שיכולתי לחשוב שאקבל. וגם עם ליאב דיברתי אתמול די ארוכות, אבל ממש בא לי לבכות, באמת. לשחרר הכל, את כל המתחים שנצברים, אני מרגיש שנמאס לי כבר.
יש לי 3 חזיתות כמו שליאב מנסח את זה. 3 גברים שיש פוטנציאל להיפגש איתם שוב, ואני לא יודע מה לעשות ובמי לבחור. אני מתעורר למחשבה שיש לי עוד משהו כמו שנה לשרת במקום שאני סובל בו, ושאני לא מסוגל לאכול כי אני מרגיש שאני משמין, למרות שאני יודע שאני לא. יש לי עבודה לסיים, יש לי כמה שעות לעשות אותה, שתי עבודות למעשה, ויש לי גם להתקלח ולהתגלח, ועוד להתעורר מחר חצי שעה קודם, כי כבר ב 7:00 אני צריך להיות בצבא, דיון עם ס' רמטכ"ל.
מחר יש לי ערב יחידה, וביום חמישי גיליתי שמעניקים פרס לחייל המצטיין של היחידה. מעצבן אותי לחשוב שזה יהיה מישהו שזה לא אני, כי אני נותן את הנשמה שלי למקום הזה כבר שנה וחצי. כולם מהללים אותי, ומפקד היחידה כביכול ממש מחבב אותי. אני מאוד איפגע אם זה לא יהיה אני. אני לא יודע למה אני חושב שזה לא יהיה אני, אולי כי כבר עשו לי את זה עם הצטיינות המב"ס שלא יידעו את המפקד שלי עליה כלל. התעצבנתי למדי, והתחלתי לפעול בנושא, לא יודע אם בחכמה. אפילו דיברתי עם המפקד שלי על זה, והוא אמר לי שהוא המליץ עליי, אבל הוא לא יודע מה מפקד היחידה יחליט.
אני ארגיש ממש רע אם אני לא אקבל את זה, כאילו כל המאמץ שהשקעתי לא מוערך בכלל. זה לא יהיה מעורר מוטיבציה גדול במיוחד. די נורא, אפילו.
אתמול
אתמול בבית של גבר זר, מבוגר, לא מאוד. לא יודע בדיוק מה עשיתי שם, באתי אליו כי הברזתי לו פעמיים, וכי השיחות שלנו היו מעניינות בטלפון. הוא היה שווה, אין ספק, אבל לא רציתי ללכת איתו פיזית לאינשהו, וזה כן קרה. ואני שונא כשזה קורה. ההרגשה הזו, אחרי שזה נגמר, פשוט לא שווה את כל הדרך. פתאום אני נזכר באיך שמישהי מהקבוצה שלי תיארה את ההרגשה שלה כשהיא אוכלת גלידה - "כל הסיוטים והמחשבות שאני חושבת על זה אח"כ, וכל מה שאני עושה לעצמי בגלל זה - פשוט לא שווים את הגלידה הזו, עדיף לוותר עליה" - אז אני לא מסויט לחלוטין, אבל אני בהחלט מהורהר, ולא מבין איך הצרכים שלי, כי אני בן אדם מיני למדי, פשוט רומסים את העקרונות שאני חושב עליהם. רונה הזכירה לי את זה במדויק, כשהיא אמרה היום - "אני זוכרת שכשרק יצאת בפניי מהארון, אמרת שאתה לא יכול לעשות סטוצים, ותראה - זה השתנה" - ואמרתי לה "רק שאני עדיין לא שלם עם זה" - וכן, עדיין יש לי קושי לעשות את זה עם בן אדם מהרחוב באותו רגע, ואני צריך מנגנון השהייה כלשהו, אבל אם הוא אישיות מפורסמת, כמו זאת של אמצע אוגוסט, זה מבטל את זה, כנראה...
כל מה שהוא ידע, כל מה שהוא עשה לי, לא הכריח כמובן, הראו לי כמה אני תמים בכל זאת, הכל היה קשה לי מדי, מוזר לי מדי. טראומטי במידה. הוא הרס לי את דוגוויל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
