I Might B The 1

כבר כמה שנים שאני לא באמת חוגג את ליל הסדר. היו המון ריבים, המון מחלוקות, לא מעט מלודרמות וליל הסדר ירד מהפרק. בשנים האחרונות זו הייתה סתם ארוחה חצי מהודרת, רק עם ההורים שלי.

בשנה שעברה זה אפילו לא היה זה, אבא שלי החליט לבלות את ליל הסדר עם המשפחה שלו, שלא מדברת עם אמא שלי או איתי. זה עורר מהומה לא קטנה, אני משום מה הספקתי לשכוח אותה, באופן די נדיר. כנראה שהיו עוד כמה דברים רעים מאז. אז שנה שעברה, אני, אמא ונר בניחוח רוח ים. היה מעפן לתפארת מדינת ישראל :-).

השנה, אני חושב, בניגוד לשאר האנשים שאני מכיר, ממש רציתי ליל סדר גדול ומפואר. אני מקווה שמתישהו תהיה לי אפשרות כזו, עם משפחה של בן זוג, או עם המון חברים. אני אפילו מוכן להיות אחראי על ההסעדה, בתנאי שמישהו עם כישרון קולינרי בסיסי יוכל לגבות אותי, כי אלוהים יודע, זה משהו שחסר לי.

אז לא, גדול ומפואר זה לא יהיה. אבל יהיו 5 אנשים, כולל אני. אני רוצה להפתיע ולקנות כמה דברים שאמא שלי לא תצפה להם. נראה אם אני אצליח.

אני מקווה שיהיה נחמד :-).

חלק נרחב מהחיים שלי מוקדש לתכנון העתיד, אולי יותר מדי. היו לי כבר לפחות 4 או 5 תוכניות על שבנו תוואי לפחות עד 2010 ונגנזו. עכשיו אני בונה, בהשראת הצבא תר"ש חדשה, או לפחות מנסה. כחלק מצעדי ההתייעלות אני מנסה להכין את עצמי יותר טוב לבאות, ונרשמתי לאוניברסיטה הפתוחה.

לא, אני לא לומד כלכלה, את זה הספקתי לעשות בעתודה וברחתי כל עוד נפשי בי. בחרתי דווקא במדע המדינה, שילוב של היסטוריה ותהליכים מדיניים, שני תחומים שמאוד מעניינים אותי. מתוך מבחר הקורסים קרץ לי קורס אחד במיוחד - "דמוקרטיות ודיקטטורות: רעיונות, הקשרים, משטרים" - חשבתי שזה יכול להיות מעניין.

וזה כן, באמת!

אבל אין לי כוח לשבת על התחת וללמוד משום מה, כאילו איבדתי את היכולת. יש לי בערך 600 עמודים לקרוא, ומתוכם להכין 2-3 עבודות לא פשוטות, שכוללות אינטגרציה של כל החומרים שנמצאים בהם. מלבד 600 עמודי החובה הללו, יש עוד לא מעט ספרים שהם רשות ויכולים להועיל לי, כביכול, ואני באמת לא יודע מאיפה להתחיל.

אז מה אני עושה כאן, מדבר על זה?!

אני יודע שאני לא רוצה להמשיך לגור בבית עם ההורים עד אין קץ. אני תוהה תמיד מתי הקץ יגיע. היום נדמה כאילו הוא מוציא ראש ואומר "הנה אני כאן".

דיברתי עם רונה היום, שיחה די רגילה, עד שהיא העלתה בפניי הצעה היפותטית, שאולי אני ארצה לעבור לגור יחד איתה בתל אביב. התגובה האינסטקטיבית בראש היתה "ברור", אבל הבנתי שקל זה לא יהיה.

400$ שכר דירה, ארנונה, מים, חשמל, טלפון, יציאות, ועד בית - ואיפה זה נגמר? דיברנו כבר על מובילים? וריהוט חדש חלקי שאני אצטרך? זה המון כסף. ואני? חייל שלא עובד מעבר, כלומר, הכנסה של 356.10 ש"ח בחודש, פלוס כמה ג'ובות מאמאבא.

אז אמא שלי צריכה לעזור, יש לה איזה חסכון שהוא שלי ונשמר ללימודים שלי שהיא יכולה לתת. אסון. מי ישלם את הלימודים? אולי היא תספיק לחסוך שוב, אני לא יודע. זה פתאום מאוד מפחיד. אני משתחרר עוד שנה וקצת, ואני פוחד שהחיים שציירתי לעצמי, שהיו חסרי דאגה ודי ורודים, כבר לא יהיו כאלה.

לא מזהיר לי בבית, אני לא נהנה. אני חושב שיהיה לי הרבה יותר טוב במקום משלי, עם עצמי ועם רונה. אני חושב שאפילו די נהנה אחד בחברתו של השני. אבל החיים שלי יהיו דחוקים, אולי זו הדרך? לעבוד וללמוד ללא הפסקה, ככה להעביר את שנות העשרים שלי, אולי. אני אצטרך לחשוב על זה ברצינות ובהגיון.

כספית נכון לעכשיו, בעזרת ההורים אני יכול להצליח לממן את עצמי עד סוף הצבא, אבל מה אחרי כן? זה לא קל. אני מבולבל.

למישהו יש הצעות עבודה מעניינות לסופ"שים? אני זקוק בדחיפות :|