I Might B The 1

ולמה הוסיפו גלגל רביעי ב"מי רוצה להיות מליונר"? התמימות של המשחק הזה נעלמה...

אני די מצטער על זה שאני לא מסוגל לשתוק. לשבת בדממה, עם עוד מישהו בלי לשפוך את הצרות שלי. להיות עצוב ולאגור קצת בפנים. אני לא מגלה הכל, ממש לא, למעשה את הדברים החשובים אני שומר קרוב לחזה. אבל עדיין, הנה, בשבוע האחרון אני חופר וחופר וחופר בנושא אחד. אני מרגיש מאוס ואני מניח שכבר נמאסתי על כל הסובבים אותי, לפחות בנושא הזה.

אז אני לא שותק, אבל אני צריך למצוא פיתרון כלשהו. דיברתי איתו, הייתי איתן בעמדתי. לא הלכתי לחדר כושר, קצת הצטערתי על זה, בכל זאת - חבל לפספס אימון. אבל אני אנסה להספיק ברביעי ושישי לפחות. עכשיו אני רק צריך להיפגש איתו כדי להבהיר דברים, או משהו בסגנון.

ירדתי במשקל. אני בכלל בירידה בזמן האחרון, בחודשיים האחרונים הורדתי חזרה את כל ההישג שלי, אני שוב בתת משקל, זה די מדכא, כל האוכל שאני צריך לאכול. אין לי ממש חשק לאכול אותו. אכלתי היום למשל המון, פסטה בכמות עצומה, אקסטרים ענק של וניל עוגיות.

בהחלט מצב רוח על הפנים.

במרחק של כמה ימים בטוחים מחנוכה, אפשר סוף סוף לכתוב על זה. למעשה, רציתי לכתוב כבר בחמישי בערב, אבל העצלות גררה את זה עד היום.

חג חנוכה הוא חג לא ממש חגיגי בשבילי. ראשית, בצבא אין חופש אז אין אוירת חג אמיתית, מלבד המוני האנשים בעזריאלי שמפריעים לי להגיע לחדר הכושר. שנית, הסופגניות שאני לא אוהב אותן בגרסתן המקורית, אבל עדיין יש לי יחסי אהבה-שנאה עם קיומן בכלל, בייחוד כאמור, בגרסאות המשודרגות.

ביום רביעי האחרון יצאתי מחדר הכושר בהרגשה שהתאמנתי מספיק, ואני יכול להרשות לעצמי סופגניה. במיוחד אחת מאלה שראיתי תמונה שלהן בטיים אאוט - תוצרת רולדין או מזארין. ואז החלה הסאגה. אני מתוכנת לשחור או לבן, כך נדמה - מושלם או לא כלום. לפיכך, זו הייתה צריכה להיות סופגניה מאוד מסוימת (פירות יער ושוקולד לבן) בקונסטלציה חברתית מאוד מסוימת (עם עוד מישהו - אריק או רונה) וביום מאוד מסוים (חמישי או שבת), אחרת - אין סופגניה. חשבתי על זה ברביעי בערב, ודיברתי עם רונה, וקבענו טנטטיבית, בידיעה שרוב הסיכויים שזה לא ייצא לפועל.

ביום חמישי בבוקר, הגעתי לקבוצה, וכבר בשיחה עם הדיאטנית הנושא עלה. ניסיתי להכחיש, להגיד שאני בכלל לא חושב על זה, והיא אובססיבית לגבי זה - עד שבסוף השיחה קלטתי שהסופגניה ומה שאני עושה ממנה - זה בדיוק מה שאני עושה בשאר התחומים בחיים שלי (ראה לעיל - תיאור שחור-לבן). גמלתי בליבי שצריך לשנות את זה.

הגעתי למשרד ואמרתי לאריק שאנחנו הולכים לאכול סופגניה ברולדין ב 17:30, סוף היום. איך לא, החגיגות השתבשו, אריק הלך ואני נשארתי עד 19:30. הדרך הקלה מבחינתי הייתה ללכת הביתה ולהתעלם מכל העסק, אבל החלטתי ללכת על כל הקופה. בצעדים בוטחים הלכתי לכיוון רולדין, וקניתי סופגניה עם שוקולד לבן ופירות יער - ואכלתי אותה - את כולה.

היה טעים, היה נהדר. היה שווה כל רגע. ולמחרת, כשבניתי תכנית חדשה בחדר כושר, שקלתי עוד פחות ממה ששקלתי ביום חמישי בבוקר (ושוב חזרנו לעניין המשקל, אבל אני לא אמחק את זה, למרות חריקות השיניים - כי אני לא מושלם, זה חלק ממני - צריך להתמודד ולהתגבר).

לפני כמה שבועות, כשליאב סיפר לי שההורים שלו נוסעים לחו"ל, ביקשתי ממנו להצטרף אליו לסופ"ש בירושלים, לספוג אווירה שונה, להכיר אנשים חדשים, לבלות. אחרי שבשבוע שעבר זה התבטל ברגע האחרון, ביום חמישי האחרון בלילה, אחרי פגישה סדירה (שלאחרונה לא כל כך סדירה) עם רונה, מצאתי את עצמי עם תיק לא קטן בדרכי אליו.

שעה בחדר כושר, שיחה מעיקה עם איזה בחור באטרף ומקלחת אח"כ כבר ישנתי היטב, בדרך אל השכמה מוקדמת - בכיוון ירושלים. ואכן, הצלחנו, ב-9 וקצת כבר היינו בדרך לבירה, לא לפני שהתברברנו עם כל השיפוצים ברחבי מרכז ת"א. ב 10:45 כבר היינו בקניון מלחה בירושלים, אחרי שעברנו בבית של ליאב והשארנו שם את התיקים ומוצרי המזון שקנינו להכנת אוכל בערב.

המשכנו לצפייה בחינם (לליאב היו שוברים :P) ב"השתולים" של סקורסזה, שהוא בהחלט אחד הסרטים הטובין שראיתי לאחרונה. הנימה הסרקסטית על שירותי המשטרה השונים בארה"ב, המשחק האדיר של דה-קפריו וניקולסון, הבימוי האדיר, הצליחו להאפיל על הסוף ההזוי משהו, שלא הרס הרבה.

אחרי עוד סבב קניות, נסענו לסבתא של ליאב, לא ברור מאיזו סיבה, בעיקר כדי להביא לה קלמנטינות ועוגות. הכרתי אישה מקסימה, כה ידידותית וחביבה. היה פשוט נהדר איתה, שיחה קולחת, מצחיקה, מתובלת בבדיחות מצוינת ומגוון שפות שהיא מכירה, שזורים כולם בסיפור חיים מרתק. הייתי יכול להיות שם שעות. מזל שליאב עצר בעדי :)

אחרי החזרה הביתה, והאכזבה לאור מלאי הביצים המועט בבית, הצטרפו אלינו שני חברים נוספים של ליאב והתחלנו במלאכת הכנת האוכל, כשהתפריט כלל: עוגת ביסקוויטים אלכוהולית, פאי תפוחים עם קיווי וחמוציות, קוגל עם אננס - שלא כולם צלחו ביותר. ועדיין, היה נהדר.

היה גם המבורגר בשלב מאוחר יותר בערב, והרבה צחוקים ונגינת שירים מטורפים על הפסנתר. היה אדיר, סופ"ש מהסרטים, ולקינוח, חומוס באבו גוש, אבל לא באבו שוקרי מס' 1 ממול לזה שליד אבו יוסוף, מצטער :).

לעוד סופי שבוע כאלה, הא? :-)