המדינה התחלקה לשלושה מחנות בסוף השבוע הזה. המחנה הגדול מכולם, האדיש, שריר בעמדתו לא משנה רבות לדיון הזה, אך משנה רבות לעתיד המדינה. אלה אנשים שלא נראה כי יתקוממו מול השתלטות של גורמים לא ידועים על מוקדי הכוח במדינה. השניים האחרים היו בעד יוזמת גאידמק ונגדה.
מה בעצם גאידמק עשה? מה הוא עושה בתקופה האחרונה? הוא קנה קבוצת כדורגל, הוא קנה תחנת רדיו, הוא בנה עיר אוהלים לתושבי הצפון, הוא שלח את ילדי שדרות לאילת. הוא קונה אותנו, אט אט, במתנות קטנות כגדולות, בכסף ובסיוע שהמדינה לא תמיד נותנת בזמן. הוא מנצל את החולשה הבולטת של המנהיגות בקדנציה הזו, את החוסר הבולט בה, ולאט לאט תופס מקום שלא לו במפה הפוליטית.
הוא מוכר לנו אשליה. אנחנו לא יודעים מי הוא, אותו נסיך מסתורי שמגיע מרוסיה, מאיפה מגיע הכסף שלו, מה המטרות שלו, מה הכוונות שלו. ואנחנו? קונים, ועוד בסיטונאות. אם יש דבר שאני מוכן להאשים בו את ה"ישראלי" בפה מלא הוא עצלנות, ונהנתנות. גם כשהילדים רעבים אנחנו מעשנים, גם כשאין כלום במקרר אנחנו לובשים תכשיטים ורואים כבלים. חיים על אוויר, על דברים שלא קיימים.
תצביעו בשביל גאידמק? קדימה. למען האמת, למרות שאני לעולם לא אעשה זאת, אני יכול להבין את המצב של אלה שכן יצביעו, הרוב האדיש, הבלתי מפוכח, שלא רואה את המפה לעומקה, ולא רואה מעבר לאופק הקרוב. איזו אג'נדה הציגה קדימה? איזו אג'נדה מציג אהוד אולמרט? מה שהייתה האסטרטגיה שלו עד למלחמת לבנון, קרסה לחלוטין וכרגע הוא בקרב השרדות מעיק, בעיקר על גב האזרחים שלו. גאידמק לא רחוק ממנו על הנייר, למעשה דווקא מאוד, דווקא כן. מתארים אותו כ"נסיך", כפילנתרופ אדיר, מעליבים את הצרפתים שהוא מבוקש בארצם, צוחקים על אנגולה שממנה הגיעו כספיו האדירים. אנחנו יודעים מה הוא יעשה? אנחנו מוכנים להפקיד את יהבנו בידי אדם שמבוקש באירופה? בידי אדם שלא ברור מאיפה הגיע הונו? בידי אדם שלא ברורה מטרתו? אנחנו מחפשים אולי שלטון אוטוריטרי?
המדינה הזו נותרה ללא רועה, כך שמעתי היום. אולי. שרון ורבין לא כאן, בן גוריון ובגין מזמן כבר לא. והשאר? מי זוכר את השאר? אנחנו נאלצים להתנחם בביבי ולהסתפק, לשכוח עד כמה הוא היה גרוע, עד כמה אנשים זעקו ברחובות, עד כמה הוא הביא אנשים לחרפת רעב. אנחנו והוא שוכחים את הסכמי וואי, את השיחות עם הסורים, את הכל - למען אג'נדה ימנית שצמחה פתאום ומתחברת לאפי איתם - כן, כן, בואו נחסל אותם.
הצלחנו גם לשכוח כמה ברק היה נוראי, הבידוד, העובדה שהוא לא שיתף אף אחד באף החלטה. את כך שלא הייתה לו הכריזמה והכוח הדרושים להנהיג מדינה. למעשה, הוא די מזכיר לי את הרמטכ"ל הנוכחי. מלא כישרון על הנייר, ובפועל הדברים לא עובדים. החלטות נעשות בלי התייעצויות אמיתיות, הוא שומע אבל לא מקשיב, כמו שצוטט האלוף אודי שני בטקס הפרידה ממנו. אנחנו מעלים את ברק על נס, כמושיע העבודה, כמושיע הממשלה הנוכחית. כקונטרה מנצחת לפרץ.
אנחנו אוהבים פתרונות קלים, בלי לעבוד, בלי לוותר. אנחנו לא מאמינים בפשרות אמת, כי אנחנו לא רגילים להפסיד. ישראל הקטנה והחזקה, אנו חיים על המיתוס הזה - אנחנו נשמיד את איראן, עם מה? למה? בגלל כמה מטורפים?
אנחנו אוהבים פתרונות קלים. אנחנו לא רואים קדימה, אנחנו לא בודקים תוצאות. גשרים נופלים, אולמות מתרסקים על אורחיהם, בניינים יקרסו, אבל אנחנו רק מקימים ועדת חקירה או בדיקה שאף אחד לא יתייחס לתוצאותיה.
אנחנו אוהבים פתרונות קלים. גאידמק הוא כזה. קדימה.
קחו אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
