באיחור קל, יש מקום לתאר את קורותיי ב 6.11.06 - יום הולדת 21 (וגם ב- 7.11.06 - כי זה נגרר קצת). בניגוד לרוב האנשים שמשרתים איתי, אני לא חשתי צורך לקחת יום חופש ביום ההולדת שלי, אני אוהב את היחס מהקבוצה הכללית - המזל טובים, וכן הלאה. אני גם מעדיף לקחת חופש ביום שאחרי, כך אני יכול להתפרע בלילה המדובר, או לא כל כך להתפרע - בכל זאת, זה אני.
אז הייתי בצבא, קיבלתי ברכות, יצאתי מוקדם, היה ממש יופי טופי. אפילו העובדה שקמתי ב 6:30 במצעד צווחות מצד אמא שלי לא העיבה על הענן שהייתי עליו באותו יום. נסעתי הביתה, ארזתי תיק וכיוונתי פניי אל עבר תל אביב, אל הליאב. אחרי נסיעה מעיקה, ודרך חתחתים, הגעתי אליו, והרחתי ריח משכר של מה שחשבתי שהיה מרק.
בפועל, זה היה סיידר חם מחוזק ביותר מדי ויסקי. ליאב לא זכר שאני לא שותה משקאות חמים. מצד שני, לא היה לי נעים להגיד לו את זה ולהרוס את הרעיון באמצע הדרך, אז החלטתי שאשתה ואסבול קצת - מה לא עושים בשביל חברים. על השולחן חיכתה לה המתנה שלי, בקבוק ויסקי של Tullmore Dew שהוא הבטיח שהוא יקנה לי. לא הייתי בטוח שהוא רציני, הפעם לא היה מקום לספקות. לצידו היה מונח כרטיס די משעשע שאני לא אראה לאף אחד כי הוא גס מאוד מאוד, וברכה, אחת הכנות והמשמעותיות שכתבו לי אי פעם. עליית המדרגה בחברות שלנו השנה הייתה די ניכרת, והפכנו את הקשר לצפוף יותר ויותר. מה שהיה כתוב בברכה היה אמיתי וריגש אותי מאוד. אני שמח שהוא חבר שלי.
שתינו את הסיידר (טוב, למען האמת, שתיתי שתי לגימות), נאלצתי להזכיר לו את מה שחשבתי שלא הזכיר, ואחרי הרבה צחוקים הוא רץ להכין פינה-קולדה שדווקא כן שתיתי, ופנינו לבקר חבר אחר שלו בקצרה ולהכיר את החמוס שלו, מוטי. זו הייתה הכרות מלבבת, ואני חייב לומר - אני לא רוצה לראות יותר חמוסים בחיים שלי, בעיקר לא להריח, הם כל כך מסריחים, או שזה היה מוטי ספציפית? הוא עלה לי על הרגל, זה לא היה נעים.
משם לא ידענו בדיוק מה לעשות, ואם לפנות לערב בעל אוריינטציה הומואית או סטרייטית. בסוף הישר ניצח - ומצאנו את עצמנו במולי בלומס, עם בירה שאני לא כ"כ זוכר את שמה ביד (קל-קילרי?) ועם שפרד'ס פאי בפה, והכל היה יופי טופי.
שעה אח"כ מצאתי את עצמי שיכור להפליא, מלהג שטויות, וליאב נקרא מצחוק. עשר דקות אח"כ מצאתי את עצמי יישן. והשעה 2:08 והעולם שתק. לילה נעים וקצר עבר על כוחותינו, והבוקר הפציע ועימו, בפעם הראשונה - גרנולה עם יוגורט. היה טעים, היה כבד, נמאס מהר.
פינקתי את עצמי במסאז' שהגיע לי במתנה מהולמס פלייס, והלכתי להתאמן. להתאמן בצהריים זה מאוד כיף, שקט, נעים, העובדים של המקום מנקים את כל המנורות. אין ספק שזה היה יום הולדת נהנתי במיוחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
