מבוא למחשבה מדינית – תקופה א' – שיעור דוגמא – 15.3.07
סופיסט – בעבר: מתחבר למוזות ולפיוט. בהווה: מומחה, חכם, בקיא.
סופיסט מסוגל ללמד מישהו אחר להיות חכם -> מומחה לחינוך גבוה.
הסופיסטים היו "מורים בדרכים" – הם היו מעטים, נעו בן הערים ולימדו תמורת תשלום: רטוריקה (אומנות הנאום), לוגיקה (אומנות הניסוח), דקדוק, אתיקה, פוליטיקה, פיזיקה, מטאפיזיקה – נגזרת של יכול עיון ושכלול של היחיד. הם התרכזו בטכניקות שמאפשרות לתלמידים להתקדם – הפיצו את "האדם ישות חושבת שעם לימודים רבים הוא יהיה מצליח" – בן אדם ממוצע יעלה אל חוויה שכלית עם היבט מעשי!
בעקבות כך, ספקולציה, ויכוח, שכנוע, הצלחה – הפכו להיות פרמטרים חדשים בשיחה. סופיסטים טענו שהם מסוגלים ללמד אדם לזהות את הסגולה הטובה שלו ובשל כך הוא יהיה מצוין – Arete. לימודים אצל סופיסט היו שם קוד למצוינות. היו שני סוגים של מצוינות – יכולת, וסגולה. לכל אדם סגולה ייחודית לו. פיתוחה = מצוינות. יכולת מושפעת מהסביבה. הסופיסטים הצצימו את הרעיון להיות במיטבך, היכולת הנדרשת לא תמיד תלויה בסגולה. הם הפכו את היכולת התבונית למעשית – הם כונו "מורים להצלחה" – הפילוסופיה הפכה ליכולת מוטת תכלית.
נואם דגול >< פילוסוף גדול. כישרונות ביכולת הנאום, לא במציאת האמת. מטרות הסופיסטים והפילוסופים היו שונות. הסופיסטים התמקדו בשכנוע (Techne) ולא במציאת האמת.
כובד משקלה של הרטוריקה העלה את קרנה של חקר השפה: חשיבה מורכבת ומורכבות של מילים בודדות.
אמנות השכנוע יצרה נורמה של דעות לא מוחלטות. השפעה ולא מה שאני אומר – זה מה שחשוב. תמיכה בנקודת מבט כלשהי בלי זיקה הכרחית לאמת. התעורר ספק לגבי הבחנה שלפילוסופים הייתה – פיזיס (טבע, טבעי, מוחלט, ודאי) ונורמוס (חוק מתוך הסכמה, מסורת). בעבר היה סטנדרט – מה היא אמת ודאית ומה לא. תישמע לנורמוס = תישמע לחוק, החוק קובע..
שכנוע שדבר מוחלט משפיע על יכולת השכנוע את הקהל. הסופיסטים מפיצים שיטה שבה האמת לא משנה, ויוצרים בכך ערעור על הנורמוס – תרבות של ערעור על מוסכמות. מעמדו של הפיזיס נפגע בעקבות הרטוריקה שגורמת לנורמוס להיות מוחלט ולפיזיס להיות יחסי.
התייחסות ללוגיקה כגורם מרכזי בהצגת פיזיס או נורמוס עשויה להיות שגויה, משום שהיא מתייחסת רק לשפה, בעוד שאפשר להתייחס לפרמטרים נוספים – זו יכולת מוגבלת ומצומצמת.
מילה יכולה לתאר, לשים טאג – הסופיסטים למשל, תוארו כסוכן שינוי – תלמיד חכם – מקצועם היה צורת פרנסה או שליחות של תחום לימודים. הסופיסט כתופעה תרבותית יכול להפוך לזרם פילוסופי – פיתוח יכולת הדיבור הודות לפילוסופיה. המילה יכולה לתת פרשנות שונה כל פעם מחדש.
מיתוס <-> לוגוס : תרבות יוונית. הוספה של מרחב בינה לאופציית הבנה (הוסיף למיתוס מימד של לוגוס) בתוך עולם המיתוס לא הייתה אבחנה בין פיזיס לנורמוס – הכל שייך לעולם האלים ומושפע מדברים שאתה לא בהכרח מבין. בתקופה ההיא הסדר החברתי היה קשור לדת של העיר, לאלים ולמסורות.
הומרוס עסק בתבוניות ומיתיות. אנטיגונה של סופקלס הוא דיון על נורמוס – בעיקר נגדו! גל של אותה שאלה בתחומים שונים.
אפלטון כותב ז'אנר דיאלוגי – בין 20-35 לדיאולוגים שלו ועוד כמה איגרות. על 20 דיאלוגים יש הסכמה מוחלטת שהם שלו. עוד 8 הם מוסכמים לרוב, ועוד 7 עליהם הדעות חלוקות ביותר. המלצה: האיגרת השביעית של אפלטון – לקרוא.
הדיאלוג של סוקרטס עם גורגיאס. גורגיאס חי יותר מ- 100 שנה (483-376) – הוראת נאום כדרך להצלחה – מוקדש לו דיאלוג: יש מתח רב בין חופש לשליטה באחרים – שתי אופציות – איך אפשר ללמד את שני הדברים? יש או אין סתירה בין הדברים? (הגל מפתח בשלב מאוחר יותר את התפישה של יחסי אדון –עבד, מדבר על המחיר בחירות...)
הדיון מתחיל בשביל לוגי שמוביל סוקרטס – חיים במילים ולא במציאות. הלוגיקה הופכת צדק לעוול ועוול לצד'. יש צדק נורמטיבי ולא טבעי. רטוריקה עושה מניפולציות על הצדק, בלא שנדע אם יש צדק בכלל...האבחנה בין העומק של הצדק לבין הפרקטיקה שלו קיימת גם היום. יש הבדל בין צדק (מוחלט, מטאפיזי או מוסכמה חברתית) לבין אקט של צדק... גורגיאס מרים ידייפ – הוא לא מלמד צדק... אך סוקרטס לא מוביל אותנו לתשובה מה הוא צדק... סוקרטס לא לימד, ביקורתו היא על הסופיסטים שכן מלמדים...
הדיאלוג עם פרוטגוראס (490-421) – דיון עם אפלטון. סופיסטן שקיבל כבוד רב מאפלטון, רואה בו יושר אינטלקטואלי יותר גבוה מאשר אצל גורגיאס. נותן אפשרות להבין את מחשבות אפלטון על תכלית הסופיסטן – אפשר לראות גם המיתוס של פרומיתיאוס.
________________________________________________________________________________
ככה בחרתי להעביר את יום חמישי האחרון שלי, יום פתוח באוניברסיטה העברית, המחלקה למדע המדינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
