ברקע אור לבן בוהק, כמעט מסנוור. מסביב פרוסים כתריסר שולחנות עגולים שעומדים על רגל אחת באמצעם, מוקפים בכיסאות עגולים שעומדים על רגל אחת גם הם, ונדמה שהכל עשוי נירוסטה. איזה עיצוב מוזר למסעדה, חשבתי לעצמי.
ומשחלפה לה המחשבה הזו, הגיע לאפי ריח תבלינים פיקנטי שנבע מהתבשילים שיודעת המסעדה הזו להציע, ורעב התחיל מבעבע בקרבי. בלי לחשוב על כך יותר מדי, החלו רגליי לדדות לעבר אחד השולחנות שנראה המזמין ביותר, ובמקרה גם בעל כיסא פנוי שנראה כאילו מחכה רק לי.
במהלך המסע אל הכיסא הנחשק ראיתי דמויות מתהלכות בחלל החדר, ושלל קולות דיבור נשמעים ברקע. לא כל כך התעמקתי בדמויות, אך היה אפשר להבחין בנקל בין הסועדים, שהיו לבושים שמלות מהודרות וחליפות יקרות, ובין המלצרים שנשאו עימם מגש עגול כסוף ולבשו חולצה לבנה מכופתרת שטחובה במכנס שחור אלגנטי. "זו לבטח מסעדת יוקרה," מלמלתי, "ובטח האוכל פה נהדר..." וריר החל ממלא את פי בעוד שבטני החלה מקרקרת. "מעט סבלנות" הגבתי לגופי שהחל לתת אותות מצוקה, "רק עוד מעט נשב ונסעד את ליבנו לרווחה".
החשתי את צעדיי, מומרץ בריח הבשר הצלוי שנישא באוויר, והגעתי אל הכיסא, שהיה נוח בדיוק כפי שדמיינתי. חיככתי את ידיי זו בזו בצפייה למלצר שיגיע, ולמרבה ההפתעה הוא כבר הגיע, עמד משמאלי עם צלחת בידו, ובלי להתייעץ איתי יותר מדי הוא הניח אותה על השולחן מולי, וחיש מהר נעלם על מנת לשרת סועד אחר. ראיתי את המלצר נעלם בחיפזון בהמון וחזרתי להביט בצלחת בתאווה תהומית, כאשר קיבתי גועשת בקרבי, אם אחכה עוד רגע קט היא בוודאי תתחיל לעכל את עצמה.
הצלחת הייתה עשויה מחרסינה לבנה, וכוסתה במכסה בצורת כיפה עם ידית בקצה, שמטרתו ככל הנראה לשמור על החום. שלחתי יד המשוועת לאחוז בידית ולחשוף את המעדן המסתתר תחתיו, והרמתי את המכסה בהנפה. לעיניי נגלו לא סטייק ולא עוף, אלא 5 אצבעות, עקב וקרסול שלא מחוברים לשום גוף. כף רגל אדם כרותה, טבולה בשלולית של דם דמוי רוטב פיקנטי.
בהיתי ב"מעדן" שבצלחתי בעוד שהמכסה נשמט מידיי בתדהמה מבחילה, והבטתי בחשש מרעיד לעבר הצלחות של הסועדים שלצידי. על צלחת אחת הונחה כף יד כרותה, על אחרת ירך עדינה ושמנה של תינוק, ועל השלישית לב אדם עם עורקים שיוצאים מתוכו. הבטתי בבחילה על הסועדים, שעד עתה שכחתי כליל מקיומם, וראיתי שאין מדובר כלל בבני אדם, אלא ביצורים חייזריים בעלי מבנה הדומה לאלו של בני אדם, אך השוני נמצא בעורם שנראה כעור לטאה וצבוע כחול בהיר. ראשם קירח, וארוך יותר מזה של בני האדם ואינו נגמר בסנטר, אלא בקוצים מחודדים שנראים כציפורניים חדות. אחד מהם אמר דבר מה בשפה גרונית ולא מוכרת, והשאר צחקו למשמע הדברים, התנהגות שנראתה אנושית להפליא.
כלא מאמין סרקתי במבטי את שאר המסעדה, מחפש מעט שפיות והגיון במקום הארור הזה, וכל שמצאו עיניי היה עוד יצור שחובש כובע של שפים עומד ליד מחבת עמוקה ומקפיץ בתוכה כמה אצבעות ידיים, שנראו כעת כמו נקניקיות, עם כמה ירקות חתוכים, ומאחוריו הבחנתי בגלגל שווארמה מסתובב, רק שבמקום שווארמה הייתה משופדת על הגלגל גופתה של ילדה קטנה עם תפוח אדום נעוץ בפיה.
מיד עצמתיאת עיניי, לא מסוגל לשאת את הזוועה, וראיתי בעייני רוחי תינוקות תמימים זוחלים על ארבע מצופפים בכלוב תרנגולות, ילדים נשחטים באכזריות בבית מטבחיים, וגוויות נקצצות במיומנות באיטליז...
ללא ספק, חשבתי לעצמי, התנהגות אנושית להפליא...
הרי כך אנו נראים בעיניי בעלי החיים, ואם ביום מן הימים נגיע למצב שבו נחדול מלהיות המין השולט בפלנטה הזו, טורף העל, אז כך לבטח היו נראים הדברים מאותו הרגע ואילך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
