"אין
מצב, יש לי מבחן ביום שני" אני מסמסת לניר בפעם המי בכלל סופר.
"כולה
שעתיים! נו כבר יצאתי, שישי בערב ואני לא נותן לך להישאר בבית."
"אני
חייבת ללמוד"
"בבקשה.
בבקשה."
"פתטי"
"מודה.
אני אצלך ב12 ורבע"
"וחצי"
זרקתי מבט
מלא רגשות אשם לכיוון הדפים המצולמים ונכנסתי להתקלח, זרקתי על עצמי בגדים מביכים
ויצאתי למראה להתאפר.
"תתביישי לך" שמעתי משהו מאחוריי. זה היה בחור מבוגר בעל
מבטא גרמני כבד, הוא החזיק בדפים וניענע אותם בעצבנות.
"מה...
מי..."
הוא פתח את
המחשב ובמיומנות מחשידה הגיע לפייסבוק.
"סליחה!"
אני צועקת וסוגרת את הלפטופ. "מי אתה?!?!"
"כל
היום את בפייסבוק גם ככה! אז פתאום את לוקחת הפסקה?! הפסקה ממה?! הא?! ממה?!
הפייסבוק הזה הוא בסך הכל הדרך של השלטון להסיח את דעתך מהקפיטליזם על-ידי שמירה
על קשרים מידיים עם האליטה! שלא תצאי לרחובות למחות!!!"
התיישבתי על
המיטה בזהירות.
"מרקס?
קרל מרקס?!"
"תתביישי.
רואה המירוץ למליון במקום לקרוא את
המניפסט! עוד פעם השלטון מסמם אותך שתחשבי שאת יכולה להגיע לחו"ל ולזכות
במליון שקל ובתהילה, אבל את לא! את סטודנטית עלובה שחיה על חשבון ההורים ויוצאת עם
בחור שמנשק זוועה!"
"היי...
מאיפה אתה יו..."
"לא
משנה! שבי ללמוד! תרכשי השכלה! חינוך הוא מה שנלחמנו עבורו! זה סעיף שבע במניפסט
תראי.."
"לא!"
אני זורקת על מרקס את הדפים "אני יוצאת! אני יוצאת!!!!!!!!"
"טיפשה.
את תתחרטי על זה תאמיני לי..."
"אל
תגיד לי מה לעשות! מי יאמין ליהודי ששונא יהודים?!"
"איך את
לא..."
"ששש!!!
אני יוצאת! טיפשה אחותך!!!" הוא הסתכל עליי המום.
"ביי!"
סגרתי את הדלת בטריקה ופתחתי אותה שוב.
"ואגב,
הקומוניזם נכשל!!!"
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
