זה היה עוד צהרי חמישי נורמלי במכללה, כולנו התאספנו לפרידה אחרונה לפני שנתפצל לעשרות קצוות ברחבי ארצנו הקטנטונת. הסתכלתי סביבי והבנתי שזה זמן רב שלא הייתי מוקפת בכל כך הרבה אנשים איכותיים שאני כל כך אוהבת. החבורה הקטנה שמקיפה אותי, מקלפת ממני כל שכבת ציניות, אני באמת מצליחה להיות אני, והדבר שבאמת יפה בעניין הזה זה שכולם מחבקים ואוהבים בכל זאת.
ועכשיו אם תסלחו לי, אחרי רגע ההולמרק בפסקה הקודמת, הבה נחזור לשגרה הקבועה בבלוג בה אני מספרת לכם איך אני עושה פאדיחות בפרהסיה.
ניר בלונדיני, מתנשא ל180 ס"מ של מ"פ תכול עיניים, חוש הומור בשפע ועבר מפוקפק של פרפר לא קטן.
כשהוא רצה להיפגש הסכמתי, המצפון שלי קצת פחות. 6 עבודות הגשה בשבוע זה לא עניין פשוט, ושלא נדבר על המילה ההיא, שנרדפת לפיתוח נטיות התאבדותיות בקרב סטודנטים – "סטטיסטיקה". אחרי שני ביטולים מצידי והמון עקשנות (ראויה לציון יש לומר) מצידו, קבענו לקפה בבוקר שישי.
"כל כך זקן מצידנו" אחזתי את הספל משני צידיה.
"אני חושב שבדרך לכאן השלמתי עם זה שלעולם לא אקבל שוב את בר השיכורה של ת"א ב2 בלילה"
"לא בשלושת השנים הקרובות אני מניחה"
"ובכלל לא הספקתי להיפרד"
"נו אבל אני בר המשודרגת, המגניבה"
"כמה מגניבה יכולה להיות בחורה שמשתמשת במילה 'מגניבה'?"
"אני אלך"
"לא לא אני צוחק" חייכנו שנינו.
וכאן בעצם נגמרה השיחה.
הסתכלתי עליו בין השתיקות המביכות, מנסה לפתח לעצמי תיאוריות שאולי זה קשור בעובדה שאנחנו יושבים בבית קפה של שישי בבוקר, מוקפים בפנסיונרים, מובטלים ושאר מרימי הרייטינג של תוכנית הבוקר של נעמה קסרי.
לבסוף, זה התחיל להיות מעניין.
"את מסקרנת אותי" הוא נשען קדימה.
אני חייבת להודות שזה הפתיע אותי, בעיקר בגלל שהוא לא הראשון שאומר לי את זה. אני רוצה גם שיכתב בפרוטוקול שהדבר הכי מסקרן בחיי מסתכם בתהייה מתוסכלת לגבי הציור הסופי בשחור ופתור של יום שישי.
"לא יודע להסביר את זה. האישיות שלך מלאה בסתירות פנימיות. את צינית ורכה, את ביקורתית וחייכנית, את מגלגלת עיניים אבל רומנטית. קשה לי לפענח אותך."
כמובן ששוב הבנת הרמזים שלי חפפה להבנה של אבא שלי בצורך שלי בנעלי סטילטו ("את נראית כמו חשפנית שהתדרדרה לזנות") מה שגרם לי לשאול נציג גברי לגבי היציאה הזאת. וזה נראה ככה:
"הוא ניסה לשכב איתך"
"אבל הוא אמר שאני מסקרנת אותו, זה אומר שהאופי שלי סיקרן אותו"
"הוא ניסה לשכב איתך"
"אבל הוא שם לב לאופי שלי הוא הגדיר אותו ממש טוב!"
"הוא ניסה לשכב איתך"
"אבל הוא אמר שאני..."
"סגרי אחרייך תדלת"
למה הכל בגדר אחיזת עיניים? האם לא נשאר מישהו אמיתי, שיסתכל לך בעיניים ויגיד משהו שהוא לא שינן בעל-פה אחרי ניסיונות על עשרות בנות? האם פעם נוכל באמת להרגיש מיוחדות? האם אי פעם מישהו יתכוון? ואם כן, האם עד אז כבר נהיה מסוגלות להאמין?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
