הנה התחלנו שנה חדשה, ועכשיו קראתי את מה שרשמתי בתחילת השנה שחלפה לה, 2007 הייתה מלאה בהמון אירועים מוזרים והזויים. אבל היא נגמרה, ו-2008 התחילה, ולפני שינואר נגמר עשיתי את אחד הצעדים הכי גדולים שעשיתי עד כה בחיי, אני אזרח, השתחררתי מצה"ל לאחר 5 שנים, חתיכת צעד ענק לעשות, אבל עשיתי את זה בלב שלם, ועכשיו מה? AND NOW WHAT? הפעם שאני כותב את השאלה הנצחית הזו שמלווה אותי כבר מספר שנים אני נוטה לחייך, חיוך קל כזה, כאילו עכשיו אני כבר יותר רגוע לגבי השאלה הזו, כאילו עכשיו זה יותר ברור מה התשובה, אני עדיין לא יודע להגדיר אותה בדיוק, אבל יש לי הרגשה טובה כזו, שהיא לא כל כך גרועה כמו שהיא הייתה מצטיירת בעיניי לפני השחרור, עשיתי צעד אחד, זהו הראשון מבין המון שעוד נותרו לי לקחת, אבל גם מסע של 1000 צעדים מתחיל באחד קטן, ואני התחלתי באחד גדול. ועכשיו, יש המון תוכניות, ואני רוצה לבלוע את כל העולם, ואני מנסה כאילו שאני מאמין שזה אפשרי, אבל אני מודע לגבולות שלי ויודע שלא הכול ניתן לעשייה, ויש דברים שיידחו למחר ומחרתיים, אבל כל עוד אני מודע לכך, ושומר אותם בצד עד שיגיע זמנם, לדעתי המצב מעולה, תאילנד מתקרבת אלי בצעדי ענק, היום קניתי את הכרטיס, ההופעה מתקרבת מהר יותר, ועדיין לא התקדמתי יותר מדי עם אילן או לבדי בנושא. הספר הזה שתקוע לי באמצע העולם חייב להיכתב בקרוב, עוד לפני היציאה לחו"ל, כל עוד הכול טרי בראש וניתן לשפוך את המילים לדף, או למחשב. ומה עם הספרים האחרים, והתסריטים לסרטים, ולהיסגר על מקום לימודים ולהירשם, ומה עם ארה"ב שגם היא אוטוטו מתחילה להתקרב.

שקט, דממה, רק הרעש של מפזר החום מאחורי, ושל תקתוקו של השעון על הקיר, ואני רוצה לישון, כי מחר מעבירים את סיגי דירה, ויש המון עבודה, וזה עוד שלב בדרך, כי אחרי שהיא תצא מהבית אני מקבל אגף לעצמי, וזה עוד משהו שצריך להשקיע בו המון זמן ועשייה, וצריך גם לצבוע את הבית ולשפץ פה ושם דברים, ואמא רוצה שנאי אעשה את זה, בקיצור, בלאגן שלם, וזה כיף שיש המון לעשות, אני לא חושב שאני יכול לשבת בשקט, יום שלישי כשהגעתי לבית מהבסיס בפעם האחרונה, היו כמה שעות שלא מצאתי את עצמי, מסתכל על הדברים שהבאתי לבית מהבסיס, מסדר את התיק שהייתי לוקח לבסיס ושם אותו מתחת למיטה, הולך למטבח לשתות עוד משהו וחוזר, מסתובב בחוסר מעש ולא מוצא מקום לנוח בו, זה היה ממש מוזר, אבל ההרגשה הזו עדיין מרחפת מעליי מדי פעם, כשאני נרגע ויושב בלי לעשות כלום או לחשוב על כלום, אז היא מתחילה לעלות שוב, מזל שאני מעסיק את עצמי בהמון דברים, ככה אני לא חושב על החיים חחחח.

טוב העיניים מתחילות להיעצם, נראה לי שאפרוש כל עוד יש חיוך על פני, עד מחר, או הפעם הבאה שאכתוב פה, לילה טוב....