נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

אנחנו מגשרים.

במשפטים ארוכים ארוכים בשיחות טלפון שנמשכות עד השעות הקטנות של הלילה, עד לשניות אחרת של פקחות.

ואני מסתבכת עד מעל הראש,

בכל מיני סיטואציות עתידיות,

ומשפטים שנאמר בטח עוד כמה פעמים.

וכל משפט וחיוך שלך, לא מפסיק להכיל אותי.

אני אולי לא רואה בגללל המרחק, אבל מרגישה את זה כמו זרמים קלים בקצות האצבעות.

זה מדהים אותי,

כמה רחוק אתה,

כמה דומה אתה,

כמה אתה שלי-

כאילו בהנד עפעף.

ולא ביקשתי, או בכיתי בשבילך, אפילו לא פעם אחת,

והצלחת לבוא ולשנות את הכל.