נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

איך זה ש

אנשים כבר לא כותבים,

שירי אהבה,

של קצה חודש נובמבר, מבעד לחלון.

מי אתה,

בפנים ארוכות משורטטות, אני חושבת שנפגשנו פעם,

כשחלמתי אותך.

הידיים שלך ארוכות,

אני לא יכולה לתאר,

אני לא חושבת שהבחנתי פעם, בכמה מיוחד אתה.

ולי לא נותר עוד מה לכתוב, אני חושבת שכבר כתבתי עלינו הכל.

אני לא כבר לא יודעת לבלוע,

את כל האושר שיוצא ממני.

את כל האושר שיוצא ממנו.

ישבנו על המרפסת בשעת לילה מאוחרת,

קולה סיגריה,

שפתיים ידיים,

כמה שאני אוהבת אותך.