נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

ילדות טובות, הן כאלה שעושות אהבה.

האחרות, הן כאלה שסתם נוח לזיין.

אני תוהה הרבה זמן,

מי אני לעזאזל?

אני מוצאת בדרך רק פירורים של הגיון,

אני כמו אוהל בלי יתדות,

וכל הגוף שלי יצנח על הרצפה עוד שניה.

בחוסר צלילות מתמדת, ההחלטות השגויות אף פעם לא נראות קשות כמו שהן.

זה נורא קל לבלבל, בין אינטימיות, לתחושה חולפת.

ואת יודעת שזה חולף,

כשהדרך הביתה מלאה שתיקות.

אבל אני לא מטומטמת.

יש לי העיינים שלי, והשפתיים שלי,

והראש שלי, שיודע להמציא את עצמו כל הזמן מחדש, ואם עכשיו אני חושבת שאני מאוהבת בך,

אז אני אמצא דרך להרוג אותך בתוך עצמי,

ולהשאיר רק עשן של סיגריה בסוף.