נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

אני לא צריכה שיחזיקו לי את היד,

או ילחשו לי כל מיני דברים באוזן.

עברתי את שלב הלחישות, ואני שבעה מאמונה והאחזות בדברים שלא קיימים באמת.

זה הכל משחק של לקחת ולתת,

למדתי את החוקים, אבל אולי חרגתי מהסמכויות.

אתה נתת לי תחושה, שהראת לי הכל, אבל זה אפילו לא היה חצי ממה שהנחה אותך אז.

זה בסדר מצידך, עשית את מה שנראה לך נכון.

ובשבילי, זו הייתה הפעם הראשונה שהעולם שלי חרב.

ואז את יודעת שאפשר לחלק את החיים לפניו ואחריו.

כי הוא לא היה יפה או חכם, והוא ריסק אותך לאלף חלקים.

וזה נראה שכבר הרבה זמן לדברים אין טעם, חוץ אולי מלגעגועים.

ואין יותר גרוע מגעגועים כאלה, כי הם לא געגועים לאדם מת, שאת יודע ששום דבר לא יוכל להחזיר אותו,

אלה געגועים לאדם חי, שפשוט לא רוצה עוד בחברתך, את לא מספיק טובה בשבילו, ואין לך מה לעשות עם זה.

הימים הארוכים האלה רודפים אותי,

זה רק אני, והקור והמחשבות-

של מה לעזאזל לא בסדר.

כי זה לא עזר עד עכשיו להפסיק לדבר איתך או למחוק את המספר שלך,

אתה תמיד נמצא שם כשאני שיכורה.

אני חושבת שהגיע הזמן להתבגר.