נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

ב 1:04 בלילה, קיוותי שהרגע הזה יימשך לנצח ונוכל אני והמושבניק

להמשיך ולדבר עד סוף העולם,

והוא ימשיך לספר בדיחות לא מצחיקות ואני אצחק רק כי אני אדמיין את הגומות חן הרכות שיש לו בלחיים,

למרות שכרגע אני יכולה רק לדעת אם הוא מקליד או לא מקליד עכשיו.

ואני אשען על הפעם הזאת עוד קצת בידיעה, זה זמני ולא יציב,

ושהכל די חשוך כרגע ואין לי מושג לאן כל זה הולך .

אבל הוא באמת חמודי,

עם הפרצופים האלה שהוא עושה לי, כשאני רוצה שאף אחד לא ייראה,

והלחיים הסמוקות שלו.

אני לא יודעת, אם הוא באמת ביישן או שחקן, אבל יש בו משהו שנורא מדליק אותי,

ואני כמו גפרור, מחפשת שיציתו אותי.

ובטח בפעם הבא שנפגש פגישה רנדומלית, הוא שוב ייתן בי את המבטים האלה

ואני שוב אתבייש לדבר, או שאחייך אליו עוד חיוך מאולץ,

ובלב נורא אבקש שאני באמת אמצא חן בעיניו,

כי נמאס לי להיות זאת שלא מוצאת חן.

אוקי, בבקשה, בלי להשמע פתטית,

אולי שזה יעבוד?