נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

היום זה הדייט האחרון שלי ושל בחורי.

ומחר, גם הוא עולה על מטוס גדול לארץ רחוקה,

ומשאיר אותי עם מטען ענק של רגשות, כמו לפני חצי שנה.

בפעם הבאה שנתראה, אם נתראה, זה יהיה כבר כשאני אהיה חיילת צעירה,

ואחרי זה הוא יתגייס, והכל ייגמר.

זו מין תחושה כזאת של ייאוש, להתחיל בידיעה שהכל ייגמר.

לפתח רגשות אבל לפחד מהם, לשמור אותן עמוק עמוק בתוך פינה בראש,

שאף אחד לא יוכל להגיע אליהם.

אחרי שבוע, שרק ראינו אחד את השנייה,

הצבא והמציאות ייקחו מאיתנו הכל.

וחבל.