נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

הגיע הזמן להפרד.

כבר הרבה זמן שאני חצי ברגל בחוץ, חצי ברגל בפנים,

ומחר אני אומרת שלום לחיים הרגילים וסופסוף מתגייסת לצבא.

אני כותבת בבלוג הזה כבר 4 שנים.

4 שנים זה המון.

כל פעם כשיוצא לי לחזור אחרונית, אני מופתעת מחדש,

ממה שהייתי וממי שאני עכשיו.

בסה"כ, כל גיל ההתבגרות שלי נמצא כאן.

כל הבחורים שהייתי איתם, כל החברות שיש לי או שאיבדתי,

כל המחשבות הכי דוחות וסוטות שלי,

וכל הדברים היפים שחשבתי.

אני מרגישה עדיין לא מספיק מוכנה להתגייס,

ויודעת שזאת תהיה כאפה רצינית בשבילי,

אבל אני גם לא רוצה בלוג שייעדכן פעם בשבועיים במקרה הטוב.

ולכן, אני לא סוגרת את הבלוג,

אבל מודיעה רשמית שמבחינתי זה הסוף.

אני יודעת שיש חלק שקוראים פה באופן קבוע (איזה כיף :) )

וכאלה שלא,

אני מקווה שהכל יהיה בסדר, בצבא ועם בחורי ובדיאטות וכאלה.

היה כיף.