נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

אז באתי אליו הביתה.

זה לא שלא ידעתי מה הולך לקרות, אבל לא חשבתי על מה שזה ייעשה בי.

כשחיכיתי למונית שתבוא,

הוא אמר שהוא נזכר איך כשהייתי קטנה, הלכתי עם לק אחר בכל אצבע, ושזה היה חמוד.

היום אני חושבת שזה מטומטם.

יכול להיות שהתבגרתי, אני מקווה שכן.

זה שפתאום קמתי מהמיטה, ואספתי את השיער ושמתי נעליים,

אולי מראה שכן.

אני צריכה מישהו שיוכל לתת לי קצת מעבר לאולסטאר והשמעות ברדיו.

וכשהוא אמר שהייתי צריכה ללבוש סקיני וחולצה שחורה,

חשבתי שזה לא שאני התבגרתי, זה הוא שקצת נותר מאחור.

אני מרגישה שאני מדברת לקירות.

אנשים ששופטים אותי יותר מידי על פי מה שאני לובשת, או אוכלת, או שומעת באייפוד שלי.

יש לי דברים חשובים יותר להתעסק איתם בשנה הקרובה,

אז אם אתה לא מתכוון לתת לי נשיקות על הלחי, ולמלא איתי תשחצים ולהעריץ אותי הכי בעולם,

כדאי שתלך מכאן עכשיו.