נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

בדיוק כשחשבת שהכל עומד להסתדר אבנים קטנות נכנסות לך בין האצבעות ברגליים, ומורידות אותך לשולי הדרך.

אני חושבת לאסוף את כל הפעמים שהרגשתי אומללה בזמן האחרון, ולהקים מהם מגדל גבוהה שבו אוכל לגור לכמה חודשים הקרובים.

אני לא אוהבת להסתבך עם בנים.

אני בכלל לא אוהבת בנים.
אני שונאת להיות כרוכה אחרי מישהו ושני הבחורים האלה, הם אלה שמצאתי את עצמי הכי כרוכה אחריהם.

יש לי מין תחושה כאילו אני נרדמת בעמידה,

נותנת לזרמים אקראיים בגוף להוביל את עצמי.

אני מתגעגעת להרגלים הישנים שלי.