נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

אז המפקצ שלי, לא באמת נתן לי טרמפ.

הוא גם לא באמת נישק אותי, וזה די חבל.

כי הוא כן באמת מקסים, עם גומות חן וכתפיים רחבות.

והוא כן מחייך אליי לפעמים כשהשאר לא רואים.

כשאתה כבר כמעט צוער, אנשים מסתכלים עלייך אחרת.

הם מדברים אחרת.

זה כאילו לתגיות שלך יש מין כוח נסתר שאף אחד לא באמת רואה,

אבל כולם מרגישים אותו.

פתאום גם הנעליים הגבוהות שלך מפחידות יותר,

והכובע נראה בלוי יותר- מפזם כמובן :) ,

והקוקו הארוך מרשים יותר.

אבל אני עסוקה להתסכל בההבעה הרצינית מידי של המפקצ שלי,

כשהוא מדבר על שיפצורים מפקקי נסטי או או ניילוצים על סלוטייפ,

ואני כבר לא יכולה לחכות.