יום אחד, מישהו יאהב אותי באמת.
מישהו ילך אחרי, גם עד סוף העולם.
מישהו ירצה אותי, לא בגלל העיניים הכחולות שלי, או השיער שלי, או הציצי שלי,
מישהו ירצה אותי למרות המכנסיים במידה 40 לעיתים, והדיכאון ובעיות האכילה.
יום אחד מישהו ייתעלם מחברות שלי מההורים שלי ומאח שלי, כי זה ייראה לו מזערי בהשוואה להיות בלעדיי.
הוא יבוא לכל הארוחות ויגיד את כל המילים הנכונות והעיניים שלו ינצצו, והפעם לא סתם.
לא עוד הרבה זמן,
אנחנו נשב על מרפסת, במקום אחד לא רחוק מכאן,
ונעשן ונשתה קפה ונאכל עוגיות,
ולא אכפת לו אם הפה שלי מסריח.
מישהו ייסחוב לי את השקיות, וירים לי את השיער כשאני אקיא ויאסוף לי את הדמעות כשאני אבכה.
יום אחד נלך לקולנוע,
ונקנה את הפופוקורן הזוגי, ונאהב אחד את השני בלי מילים.
יום אחד למישהו יהיה רע כשרע לי, ויהיה טוב כשטוב לי, ויירצה אותי מאושרת ויירצה להבין אותי, ואת כל החורים והסדקים שבי.
הוא יידע לאסוף את השברים ולהרגיע, והנשימות שלו יהיו מספיק חזקות, אבל לא מידי, כדי שאני ארגיש איתו כמה אני חיה,
וכמה אני אוהבת אותו.
אנחנו נצא ונטייל, ונראה עולם ונקנה מזכרות כמו מפגרים, ובחדרי מלון נדע שכמה טוב שיש לנו אחד את השני,
כי בלעדיי כלום לא יהיה שווה לו את זה, לא ברלין ולא אמסטרדם ולא רומא.
יום אחד, לא נצטרך 2 מטריות אלא אחת, ונלך ביחד בגשם ותחבק אותי כ"כ ששום דבר לא יחדור יותר לתוכי,
לא ייאוש ולא עצב, רק אתה.
יום אחד מישהו ירצה אותי כ"כ חזק.
יום אחד אני אהיה שווה משהו. בשביל מישהו.