נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

הוא נשען על הבר ונישק אותי,

ואני חשבתי שהרצפה התנתקה מאיתנו והמראנו לשמיים.

ד"א, יש לי בחור חדש. אני חושבת.

כשהייתי בת 14, נסענו אני אבא אימא ואח שלי, לארוחת חג, אצל חבר של אימא.

היו שם  עוד הרבה אנשים אחרים.
הוא היה בנאדם מסובך, חבר של אימא.

אישתו נפטרה, והוא היה ממורמר.

היה משהו מרתיע בילדים שלו, כאילו מין הילה של לכלוך.

הם היו כולם שמנים, אבל לא בצורה לבבית, כמו בסרטים, אלא בצורה דוחה.

לבן הגדול, היה שיער מדובלל כזה, בצבע כתום בלונדיני,

והקול שלו היה לא החלטי, במקצב עולה ויורד.

הוהרים שלי היו אמורים שהוא עושה סמים, אבל אותי זה לא הטריד יותר מידי.

באותם הצהריים, כל מי שהיה מבוגר מספיק שתה יין,

וכל מי שמטומטמם מספיק דיבר המון.

הבן הגדול קנה לעצמו פטיפון וגם תקליטים, היה לו הרבה כסף והרבה זמן, והרבה הבעות מוזרות כאלה, שנורא ניסיתי לפצח.

הוא התחיל לספר לשאר המבוגרים, על הפטיפון שלו ואז דיבר על הביטלס

ועל תקליט מסויים, ואיך היה להם קטע כמו אתני, עם מוזיקה כמו הודית שאנטית.

את אבא שלי זה נורא עניין, אבל אימא שלי לא אהבה את זה, כמו שהיא לא אוהבת הרבה דברים.

וכשהבן הגדול שם לאבא שלי לשמוע הדיסק, שנשמע פחות או יותר כמו הביטלס על טריפ (או שאולי הבן הגדול היה על אחד כזה?)

אבא שלו נורא התעצבן וצעק ושניהם רבו, והעיינים האדומות של הבן בערו עוד יותר,

ובדרך הביתה אימא שלי צעקה על אבא שלי שהכל באשמתו ולמה הוא התעקש וכמה זה לא נעים,

ולי לא היה מה להגיד.

רק רחמתי על אבא נורא.

דיפדפתי לך קצת בפייסבוק, עליתי למעלה למטה,

והיה שם שיר של הביטלס.

כששמעתי אותו לא ידעתי לצחוק או לבכות.

בעיקר התאמצתי לא להתגעגע.

http://www.youtube.com/watch?v=Z3OXDwmlEZE

כשאתה ילד קטן אתה תוהה בהקשר של הרבה דברים.

ויש לך המון שאלות.

אבל יש משהו שאף פעם לא היה לי מספיק אומץ לשאול את ההורים שלי-

מה לעשות אם אני אוהבת מישהו והוא לא אוהב אותי בחזרה.

מה לעשות?

נסיתי כ"כ הרבה דרכים, וזה אף פעם לא עבד.

יצאתי להמון מסיבות, ושתיתי המון כוסות בירה,

וחייכתי להרבה בחורים סתמיים, שלא הייתה להם שום נחמה לתת לי.

שלחתי כ"כ הרבה הודעות, וניסיתי כ"כ הרבה משפטים, אבל זה נראה פשוט כמו מבוי סתום.

חשבתי שאם אני אבכה חזק מספיק, או אהיה עצובה, יהיה מין כוח עליון שידע להחזיר אליי

את מה שמזמן היה שלי.

הלוואי וככל שהזמן היה עובר הדברים היו הפוכים פשוטים יותר,

אבל זה ההפך, ככל שהזמן ועבר,

ולרגע הייתי בטוחה שאני חכמה יותר או יפה יותר מאיך שהייתי בעבר,

כל מה שעשיתי הלך והסתבך למין מערבולת אין סופית.