נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

אני מוצאת את עצמי חושבת יותר מידי.

ניסיתי ליצור מין תרכובת הזויה ומשכרת בתוך המחשבות שלי,

אני צריכה חבר.

ליקטתי את כל התכונות הטובות מכל הבחורים הפחות טובים, שיצא לי להכיר בכמעט 19 השנים הארוכות מידי שאני חיה.

אתה צריך להיות סופר-לוחם-על, יש בהם משהו מקסים.

אני יודעת, שהיציאות לא משהו, אבל נמצא פיתרון.

אתה יכול לשמוע איזה מוסיקה שאתה רוצה, לא אכפת לי גם אם זה דיכאון, או בייבי מוצרט, אבל אתה חייב לאהוב את הדג נחש, ולא לצחוק עליי ועל הקטע של עם היפהופ ישראלי.

אתה לא צריך להיות חתיך. יש לך אופי מספיק מלא שרק העיינים שלך יעיפו משפטים שימלאו חדר שלם.

אבל אתה צריך להיות גבוה, ולא רזה מידי.

מוצק, אפילו על גבול השמנמן.

אתה צריך שיהיה לך זוג אחד של אולסטאר בארון, זוג אחד של טבע נאות, וזוג אחד של סנדלי שורש. כל השאר לא ממש מנשה.

אתה צריך לדעת לחייך. לחייך את החיוכים האלה, שרק לבחורים שאני אוהבת יש, חיוכים שאפשר לבנות עליהם מגדלים שלמים, ומשפחות, וחלומות.

אתה צריך להיות, אינטילגנט ומצחיק. אני אומרת את זה באותה נשימה, כי זה צריך להיות גם בנפרד וגם ביחד.

אתה צריך להיות אחד שהיה, אפילו לשניה בתנועת נוער.

אתה צריך להיות זה שמביא את הבירה, מוציא את הסיגריה, וחולק איתי את האדממה. אפשר גם צ'יפס.

אם אתה לובש גופיות, זה רק גופיות סוף מסלול.

אתה צריך להיות סבלני ומבין.

אתה צריך להיות מכור לסודוקו ותשחצים, ולדעת למלא הגדרות שלמות, אלה שאני לא אדע.

אתה צריך לא לאכול זיתים.

וגם להיות משוגע של פייסבוק.

אתה ממש צריך לאהוב אותי.

התעייפתי.

תקחו מישהי אחרת.

תמצאו לי מחליפה.

אני לא רוצה להיות בחורה יותר.

נמאס לי מהחרדות האלה של אם אני יפה או נראת מספיק טוב

או רזה מספיק.

נמאס לי לנסות לעמוד בסטנדרטים מטופשים וקני מידה הזויים, של יופי ושל אופי.

בנות הן, מורכבות.

והמורכבות הזאת היא לא בשבילי, אחרת הייתי מנסה להיות פאזל.

אני פשוט צריכה מישהו נחמד, שיהיה כנה ומקסים, לא יותר מזה.

games, games, games..

let's play some games.

i'll kiss you, and then i'll dismiss you,

and it goes over and over again.

you know- i'm too old for dolls, but just young enough for you,

such an easy target to catch through.