הפוסט אצל דרלינג  , ומקוקו, הביאו  אותי להרהר בילדותי, והפעם על חברות  בכלל , וחברות ילדות  , האמת שגדלתי כילדה די בודדה ,  כשהגעתי להרצליה  בשנה הראשונה רוב הזמן היה על חרם כתתי , כי לא מצאתי חן בעיני מלכת הכיתה, לא היתה לי בעצם אף פעם חברה שיכלתי לספר לדבר איתה  בילדות וגם בתור נערה, כן היו כאלה בתיכון שהיו באות ומספרות לי את כל הבעיות שלהם מחפשות עצה , אבל  ממש חברה לא היתה, וכשנישאתי  היו כמה חברות  אבל  זוהי היתה חברות פחות או יותר על תנאי בעצם עם גירושי  ועזבתי  את  העיר  נותקו כל הקשרים ,בנדודי  פגשתי כמה חברות שהיו  קרובות , אבל   בעצם  לא נשמרו הקשרים , כן אם אפגוש מחר את  תחיה,  טלי אמירים ועוד כמה חברות מהתקופה של היער וירושלים , זה יהי כאילו נפרדנו מחר, אבל אין קשר  בינינו כמה שנים , למרות שמכירה הרבה אנשים , הקשרים שלי  נעלמים ברגע שעוזבת  מקום מגורים , בהוד השרון מקום מגורי האחרון לפני שהגעתי לקיבוץ   היו  כמה חברות  אפילו  השתתפתי בקבוצת מדיטציה  פלנטרית , אבל שוב  הקשרים נמוגו , רוב הקשרים היו די חד צדדים כלומר עם אני לא מתקשרת או מתענינת אין פשוט קשר, כיום רוב החברות שרכשתי הם אנשים שהכרתי דרך האינטרנט  כמו בבושקה , פרפר ורטואלי ,  רוח ים , אליה, מחרוזת ............... והרשימה  די ארוכה, חלקם פגשתי  את    חלקם  עדין לא  .......... וחלקם כנראה לא אפגוש לעולם.   חלק מהן  בעקר בנות מתפוז  כמו רקדנית באפלה , קואלית  , קוסמת  ונשמה אפרקנית  אותן פגשתי   אימצו אותי לאם  איזה כיף  יש לי משפחה  רחבה  , כן הפורום היחידי שאני עדיין  נמצאת בו זה בגלל המפגשים  שיש כל כמה חודשים. בעקרון אוהבת להכיר אנשים להפגש  רוב המפגשים היו מאד יפים  וקסומים .

אבל  הרבה פעמים חסרה לי  חברה  כזאת שאפשר לדבר על דברים  כזאת שמכירה אותי מילדות ,  איזה הרהורים מוזרים בשעת לילה מאוחרת   אז ליל מנוחה