כמובן שביקשתי רשות  ממנה  למי שרוצה להכיר אותה  הנה כאן , לדעתי היא כותבת ממש מוכשרת  ונפלאה. הסיפור נקרא כנפים

 לשרי היה חלום שחוזר על עצמו שוב ושוב. היא חולמת שצומחות לה כנפיים - מהכתפיים ועד המתניים, כל פעם בצבע אחר, מרקם קצת שונה.... אבל כנפיים.

בפעמים הראשונות שהחלום הופיע  - הוא הבעית אותה. היה בו משהו מפחיד-מגעיל כזה. ושרי היתה מתעוררת בתחושה לא טובה. לילה אחד לפני שנרדמה החליטה שהפעם אם יחזור החלום היא תנסה לבדוק אותן... את הכנפיים.

מאז- שרי אהבה אותן. כי ראתה שיש בהן הכל - הן תמיד יפות, זוהרות באור השמש, מגע קטיפה, או משי. והן יכולות לשמש ככסות בצינת הלילה... כשרק הנקודות הבהירות מחזירות אור חיוור לירח.

פעם היא חלמה שעל הכנפיים שלה משתקף הרקיע כולו על מיליוני כוכביו המנצנצים. בסוף היא החליטה לראות אם היא יכולה לעוף איתן. להפתעתה - היא עפה, כל כך בקלות, בטבעיות... כשהתעוררה בפעם הראשונה אחרי שעפה - מצאה את עצמה עם הראש בצד של הרגליים, ורגליה על הכרית... השמיכה היתה זרוקה על הרצפה- והיא עצמה מתנשפת כאילו רצה מרתון.

מאז היא עופפה בחלום עשרות פעמים. בכל פעם התעוררה במקום או בתנוחה אחרת. מה שהוביל אותה להרגשה שאכן עופפה בלילה. שקד - חברה שלה, אמרה לה שהיא מפחידה ולא רצתה לשמוע יותר על החלומות האלו. בשנה הראשונה לנישואיה - החלומות הלכו והתמעטו, אבל היא שמה לב לכך רק בדיעבד, רק היום כשהיא חושבת על הכנפים שלה היא יודעת שהבעיות התחילו אז. בהתחלה הן הופיעו לעיתים רחוקות יותר ויותר, אח"כ כשכבר הופיעו הן היו פגומות, והיא לא יכלה לעופף כמו פעם... אחר-כך הן איבדו מזוהרן, לפעמים היו כל כך חשוכות שהן היו נראות כמו צל של כנפיים בלילה.  (לבעלה מעולם לא סיפרה - אולי הזכירה פעם חלום כזה או אחר, אבל בלי המשמעות שלו עבורה.  היא לא סיפרה לו שהיא פעם עופפה....) הדבר הטריד אותה רק לאותו היום שאחרי החלום, אחר-כך היתה שוכחת וחוזרת לסדר היום הרגיל - עבודה, בית, ילדים, טלפונים לחברות, שיטוטים חסרי תוכן בנט,  שתי מילים איתו... לפעמים ויכוחים, לפעמים סקס וונפילה מטאורית אל שינה עמוקה ולא מספקת. את יום הנישואין ה-12 הם חגגו בפאב עם חברים. היה שמח דוקא, היה שמח עד ששרי התחילה לבכות.... אדי האלכוהול, הבדיחות השחוקות והכל כך אמיתיות על חיי נישואין.... חשבון הנפש שבא עם השכרות והצחוקים.... וההכרה שנעלמו לה הכנפיים שלה.  היא כבר לא זוכרת מתי לאחרונה חשה בהן, לא זוכרת מתי לאחרונה עופפה ומה היתה התחושה בדיוק.... אז היא בכתה. הוא גיחך  שואל "היי, מה קורה?" - הטון שלו היה עירבוב של מבוכה וזילזול. "כלום" ענתה מושכת באפה. מסמנת לשקד שתבוא איתה לשירותים. שם שקד מחבקת אותה, מביטה בעיניה... "אני... איבדתי את הכנפיים שלי..." שרי אמרה וגעתה בבכי לא מאופק שקד צחקה.  "את שיכורה, שרי....." "דוקא אני מפוכחת יותר עכשיו..... בגללו...בגלל הבעל שלי אין לי יותר כנפיים..." שקד מחבקת... כמו שמנחמים ילד בוכה כי הוא לא מבין שאינו יכול להכנס לתוך מכונית הצעצוע שלו. באותו הלילה - נכנסה לצ`אט - "פגשה" אדם שהיה נשמע... חכם, מבין, רגיש... הם דיברו שעות, על כל מיני דברים.... על החיים. קמה למחרת - מרגישה יותר טוב. כל היום תהתה אם תיפגש עם האדם מהנט שוב... אם תספר לו על הכנפיים.... לבעלה, לא סיפרה מאום. אחרי כמה וכמה "מפגשים" שכאלה שרי חלמה!  ראתה את עצמה מרחוק, כמעט על קו האופק... וכנפיים מחוברות לה , מהכתפיים ועד המתניים, כנפיים שלמות, זוהרות. האושר שהציף את ליבה היה כל כך גדול - שהיא סיפרה לו, להוא מהנט, דיברה על הכנפיים שלה.... שהיו לה פעם, שנשברו נהרסו ועכשיו היא מרגישה שהן חוזרות. ההוא - הבין. לכאורה, הבין את הדימוי, את התחושות... בכל לילה שרי המכונפת עומדת קרובה יותר ויותר לשרי החולמת. היא רוצה כבר לעוף.... היא חשה כי הההוא מהנט מבין אותה כמו שאף אחד בעולם לא הבין אי פעם, אפילו לא שקד... בטח שלא בעלה. כשבעלה גילה, באחד הימים, את הקשר הסודי, בדל שיחה שהתנהלה - הוא כל כך כעס, נעלב, קינא, חש נבגד.... המריבה היתה קולנית, טעונה בהמון רגשות שליליים שלו אליה... שלה אליו... הטחות אשמה הדדיות, האשמות אמיתיות והאשמות שוא... באותו הלילה שרי חלמה כנפיים שחורות, מקומטות, קודרות...מתות.

בשיחה עם ההוא מהנט - סיפרה לו הכל... וההוא הבין, ריחם, השתתף... וביקש להתרחק.  אינו רוצה להפריע, לא רוצה לפגוע.... שרי חלמה - כנפיים שוב, גדולות, זוהרות, יפות.... אבל כשליטפה אותן הבינה שלא תוכל לעוף... הכנפיים מנייר.... חיקוי של כנפיים... דימוי של כנפיים..... `כאילו` כנפיים. לא היה גבול לתהום הרגשי שלה. לבילבול, לעצבות.   ואז באו ימים של שתיקה.  ימים קודרים ולילות חסרי חלומות. שום חלום. ואז כרגיל, באה ההתפייסות. מילים של סליחה. שרי כבר לא מאמינה... אבל אומרת שכן, מתנצלת גם כן למרות שלא חושבת שהיא צריכה.... עניינים שבשיגרה.

בשיחה אקראית, היא פוגשת בנבכי הרשת, אישה אחרת.... אשה שיש לה כנפיים, כמו שהיו לשרי.  והן מדברות. ושרי מספרת, ושוטחת את כל הדברים... כל כך נפתחה אל אותה בחורה - נדהמת מעצמה. ואותה בחורה אומרת לה, חזור ואמור - את הכנפיים לא הוא לקח לך...ולא אף אחד אחר - זו את שפגעת בכנפיים שלך.... "כל כך מפחדת שהוא יראה אותך במעופך?" ההיא שואלת. שרי שותקת.  "לו נתת לו להבין, להיות שותף.... לא היית צריכה לקמט את כנפייך ולהחשיך את זוהרן...."  שרי לא מסכימה.... היא כבר איבדה את התקווה.  "איך מישהו ללא כנפיים יכול להבין את משמעות התעופה?" "ביום בו תתחילי להכניסו אל עולמך... תחליטי לאפשר לו לגעת בכנפייך, לראותך במעופך....זה יהיה היום בו תזכי לגדל מחדש כנפיים בריאות" אמרה לה ההיא בשיחה האחרונה.

בלילה שרי חלמה - היא ובעלה מטיילים באחו ירוק, והיא מספרת לו על הכנפיים שהיו לה, על זה שידעה לעוף.... על הכאב שבאובדן שלהן.... על זה שהיא רוצה אותן שוב..... והיא זקוקה לו לצידה..... ובחלום, הוא מחייך, לא יודע מה להשיב. בסוף מחבק ולוחש - אם לא תעופי לי ותשאירי אותי כאן לבדי...,  אהיה לך כן השיגור ומסלול הנחיתה..." בתוך החיבוק הזה שרי הרגישה בליטה קטנה  קצת מתחת לכתפיים והיא ידעה... ייקח עוד קצת זמן... אבל הנה הנה צומחות לה שוב כנפיים.

מקוה שתהנו ממנו כמוני   נכון שהיא מוכשרת 

_______________________________________________

,

אגב  תודה  כמובן זכיתי בתחרות איזה כיף .................. תודה לסבתא דנה , ולכל אלה שהצביעו עבורי  , וכמובן לאשת הנחש שעיצבה לי את הכפתור