יש לי זכות גדולה כי יש לי בית מחוץ לבית. אני יוצאת מכאן למקום בו אני לא זרה – למקום שגם הוא ביתי במובנים רבים. אמנם אני לא מעורה בפוליטיקה וגם לא ברכילות הבריטית אבל במפגש שלי עם ריחותיה ומראותיה, היא מחברת אותי לזכרונות הילדות שלי. יש דברים שאדם שוכח במהלך חייו עד אשר נפגש עימם בשנית. לא חשוב כמה שנים עברו. הדברים נשמרים במגירה חבויה ונשלפים בעת הגירוי המתאים. כך קרה לי לפני הרבה שנים כאשר נסעתי ללונדון בנובמבר. כשאני יכולה לבחור, אני מעדיפה לא לנסוע בחורף (לשום מקום שהוא קר). אני שונאת שקר לי ובמיוחד אני שונאת את הקדרות של לונדון – כאשר ישנה שכבה כל-כך עבה של עננים , שגורמת לאדם לאבד את האימון שאי שם מעליהם עדיין זורחת השמש…. המפגש עם לונדון שלפני חג המולד, לאחר שנים כה רבות, ריגשה אותי ביותר. ריחות מסוימים, חלונות הראווה, האורות, ריח הערמונים וריח עלי השלכת הרטובים על המדרכה. בתור ילדה אהבתי מאד ללכת על העלים היבשים ולפצפץ אותם. אהבתי גם לאסוף ערמונים שנפלו מהעצים. הצבע היפהפה שלהם, המרקם החלק. אהבתי ללכת עם ערמון בתוך הכיס ולמשש אותו בדרכי.

לונדון שלי אינה לונדון של מדריכי התיירות. יש לי את המקומות שלי, הפינות שלי, את המסלולים שלי. שום דבר מיוחד. בלונדון אני משוטטת – דבר שכמעט לא קורה לי כאן. אני נבלעת ונעלמת בתוך ההמון, נהנית להיות אנונימית לגמרי. לא מחפשים אותי, לא צריכים אותי – אני לבד. אני יכולה לבלות שעות בחנות ספרים או במחלקה ללבנים במרקס אנד ספנסר… בקיץ, כשנעים, אני אוהבת לשוטט בפארקים – במיוחד בסנט ג'יימס פארק. אני יושבת על ספסל מתחת לעץ וקוראת. אני אוהבת את האיים הירוקים בלב הכרך – נהנית מהשקט של הטבע באמצע העיר.

בלונדון יש לי פינה שהיא שלי . דרך החלון במטבח אני רואה את הגינה המטופחת של השכנים – גינה אנגלית טיפוסית, מעוצבת למשעי, המשתנה בהתאם לעונות השנה. לפעמים אני רואה סנאים.

יש לי גם אינטרנט קפה קבוע והפעם ייכתבו ממנו מילים אליכם, באנגלית, כמובן… משונה.

ביום שני אהיה כבר בחזרה – קצר אבל מתוק.

(בעלי התפקידים הקבועים מתבקשים להתפקד).