הו ריצ'רד…. איזו דרך ארוכה עברנו יחד -  מאז סוף שנות השבעים, בימי הג'יגולו שלך. צעיר שחצן עם הליכה מגרה ותנועתיות של חתול. התאהבתי בך כבר אז כשסידרת את הבגדים על המיטה תוך כדי נענועי אגן – איך זרקת את העניבות על החולצות התואמות… זוכר? אחר-כך היית ג'נטלמן וגם קצין. איך נשאת על כפיים את דברה וינגר (הקרציה) ואיך התאימו לך המדים הלבנים האלה….אחחחחח…. ואחר כך היתה ג'וליה. לא אשכח לך איך התגברת על פחד הגבהים וטיפסת אליה על הסולם, ורד בפיך – נסיך בלימוזינה לבנה…. הו ריצ'רד…

עברו שנים ושיערך האפיר. אבל גם אני לא נעשיתי צעירה יותר… היו עליך סיפורים מזעזעים ואני התעלמתי. אח שלי ראה אותך במוזיאון בלונדון. מתתי מקנאה… חברה שלי נפגשה איתך בתל – אביב וזה היה קשה מנשוא. אבל כנראה שסיפור האהבה שלנו נועד להתקיים דרך המסך בלבד. וכך הלכתי לראות אותך רוקד בסרט החדש "הנרקוד". כבר ראיתי אותך שר ב "שיקגו" אבל הפעם אתה רוקד באמת. יש לך את זה, ריצ'רד. אני מוכנה להיות בת הזוג שלך anytime.

Call me!