מאתמול אני מתכוננת. מרקתי את הבית. במקום לנוח עשיתי ספונג'ה. סידרתי את כל אותן פינות אפלוליות. זרקתי ערימות של עיתונים ששמרתי כדי לקרוא כתבות שלא הגעתי אליהם. העפתי את כל המיכלים הריקים של השמפונים והמרככים, את גלילי נייר הטואלט הריקים. הברקתי את הברזים עם סילית ואת המראות צחצחתי.
כל זה כדי שהבית יראה מטופח ונאה לכבוד ביקורה של זהבה. עוזרת בית ישראלית למהדרין עם המלצות חמות. רק שאמצא חן בעיניה! רק שהבית יהיה נאה בעיניה!! עד לרגע האחרון עבדתי ובארבע נכנסתי למקלחת, התבשמתי קלות ויצאתי להביאה. בטלפון היא נשמעה גברית משהו
– סמכותית וקצת תקיפה – כמו אחת שיודעת מה היא רוצה ולא מוכנה להתפשר…. קצת הפחידה אותי, אני מודה. אני לא בוסית קלה. יש לי דרישות ואני לא מוכנה להעלים עין. עובדה- היה לי חשוב שהיא תדע שאפילו שאין לי עוזרת - הבית נראה טוב – שלא תחשוב שאני מפונקת או משהו. אני יכולה להסתדר גם בלי – שלא תתפוס עלי תחת….
היא חכתה לי ברחוב ומרחוק חשבתי שהיא ילדה. אמא לשישה ילדים
– הגדול, גם הוא התגייס עכשיו לצבא. ישר התחברתי אליה. חברמנית כזאת. חייכתי הרבה והתנהגתי למופת.
הראיתי לה בגאווה את הבית
– מראש הדלקתי את האורות באמבטיה, המבליטים את הברזים המבהיקים – ממש כמו בבית מלון. ראיתי שזה עשה עליה רושם טוב.
חיכיתי לגזר הדין בשלווה מעושה והיא, סיכמה ואמרה
– ביום ראשון הבא אני יכולה להתחיל!
יש!!!!!! התקבלתי!!!!!
מעתה, אימרו זהבה, והחזיקו אצבעות שאני לא אקלקל
….