ישנם שני דברים שאישה פשוט חייבת שיהיו לה: ספר טוב (כבר אמרנו) וגניקולוג טוב. אין מה לעשות – עובדות החיים. אבל גניקולוג, מטבעו, מעורר אי נוחות (בלשון המעטה). אני, למשל, עזבתי את הגניקולוג שלי אחרי שהוא אמר לי שאני נראית טוב. זה לא משנה שהוא יילד אותי (וממש שלף לי ילד מתוך הבטן – כן, ככה הם נולדו אצלי…..). את לא רוצה שהגניקולוג שלך יסתכל עליך כאל אישה. שיעשה את מה שהוא חייב ויגמור עם זה. שלא ינסה להתידד איתי כי כשאני יושבת בתנוחה הבלתי אפשרית הזאת ומדמיינת את מה שהוא רואה, קשה לי אחר כך להסתכל לו בעיניים….. זה פשוט לא נעים. מצאתי פתרון. יש לי גניקולוגית – אישה. מקסימה ועדינה והכי הורס זה שלפני שהיא מתחילה את הבדיקה היא מבקשת סליחה. ממש מרגשת.

אתמול ביקרתי אותה. יש לי שיטה מצויינת. אני אומרת למזכירה שלה להתקשר אלי כל חצי שנה. אחרת לא היינו נפגשות שנים. אחרי קצת הא ודא מתחילות השאלות הרגילות וביניהם תאריך וסת אחרונה. בחישוב מהיר עשתה חשבון שאני בדיוק מבייצת. זה מאד שעשעה אותי כי שום דבר במחלקה הזאת לא מדוייק אצלי… אבל מילא. בשלב הבדיקה היא אישרה את קביעתה בהתרגשות ואחר כך בא שלב האולטרהסאונד. [אני לא יודעת אם בחורים יודעים את זה אבל אולטרסאונד וגינלי זה מקל כזה עם עין בקצה. בשביל לשמור על הגיינה היא מכסה אותו ב….קונדום! ממש כך….] ובכן, קריאת התפעלות נפלטה מפיה כאשר סובבה את המקל תוך ניסיון להוציא לי אותו דרך הפה… הנה הביצית שלך!!! לחשה…. תראי איזו יפה היא!! ושם, בפתח השחלה, מתכוננת לצנוח צניחה חופשית היישר אל תוך הרחם היפהפה שלי (מילותיה של הרופאה, לא שלי….), ביצית מושלמת. אז עדיין לא בייצתי, אמרתי, תוך הפגנת הבנה במיניות האישה. נכון, אמרה, אבל זה עניין של שעות. וכך, מצאתי את עצמי הבוקר, נוסעת לחולון ומרגישה סדרת דקירות אשר בישרה את צניחתה של הביצית היפהפיה שלי היישר אל זרועות ההתקן התוך רחמי שלי שניפץ לה באחת כל אשלייה של הפרייה.

מה נפלאות דרכי הגוף…..

משהו אחר לגמרי לסיום:

בכניסה לחולון יש שלט גדול האומר כך:

חולון - העיר היציבה והיעילה בישראל.

מישהו יכול להסביר לי מה זה אומר?????