יש בשפה העברית  מילים כמו "הביל", שכבר המחשבה עליה מעלה  באופן  מדוייק את כל התחושות הנלוות - לחות, זיעה, חום,  צהוב, שמלות, כתפיות, רגליים יחפות, ים ועוד ועוד.

מה שלומכם? פתאום בא לי גל געגוע. ישראבלוג מתעתע בי ומסרב לשלוח לי דואר לתיבת ההוטמייל הותיקה שלי - יום אחד הפסקתי לקבל עידכונים. פניתי לאילנה וכלום לא עזר אז העברתי לתיבה אחרת, שאני בכלל לא רגילה לבדוק בה דואר ועכשיו, אחרי כמה חודשים החלטתי שבטח הברוגז נגמר ועידכנתי מחדש את הכתובת הותיקה שלי. חיכיתי לקבל קוד אישור במייל ו..... גורנישט מיט גורנישט! לא הגיע. מה זה הדר הזה. יש כאן מישהו מהוטמייל? הלו? אני אישה של הרגלים - לא אוהבת שמזיזים לי את הגבינה. קצת התחשבות - אני כבר בת 50.....

אפרופו  50  (לא רואים עלי, בחיי), אני מסתובבת באוניברסיטה עם כל החברה הצעירים האלה ומשתדלת להצניע את העובדה שאני יכולה בקלות להיות אמא שלהם. איזה כיף שהם לא מאמינים עלי.... והנה הסתיימה שנת הלימודים הראשונה שלי. עוד קצווה קטנה של עבודה אחרונה ואני אורזת את הקורסים של תשס"ט. הלימודים האלה כה מעשירים אותי. אפילו הזיכרון שלי השתפר פלאים מאז שאני מפעילה את שרירי המוח. חשיבה היא גם סוג של דלק, לא?

אכן הביל במישור החוף. אך בלונדון שמש לפרקים. אצלינו אומרים "גשם לפרקים" כי ברירת המחדל היא שמש. בלונדון ברירת המחדל היא גשם וכך, אם השמש מועילה לבצבץ זה משהו שיש לברך עליו. בדרך כלל אני מביאה איתי לשם את השמש ואני מקווה שכך יהיה גם ביום א. הילד שלי נמצא שם כבר כמה חודשים ויהיה לי קצת זמן איכות איתו. בכלל , זה מרגש - לא חשוב כמה פעמים אני נוסעת לשם - תמיד זה מלהיב אותי מחדש.

מאחלת לכם קיץ מקסים וכמה שפחות הביל. מה הופתעתי ואף שמחתי לראות שבזמן האחרון נוספו שני מנויים חדשים לבלוג השקט שלי. תודה ובורכים הבאים. האקשן כבר מאחורי ועתה בלוג זה הוא ישנוני במידה שמאיים על קיומו (האם באמת נמחקים בלוגים מישרא?). עשיתי משה ומחקתי פריטים מרשימת הבלוגים המומלצים שלי. פתאום קלטתי כמה חברים כבר אינם כאן - איזו חבורה היתה לנו כאן בתחילת הדרך!

שבת שלום