ימים עמוסים עוברים עלי. גם בפעילות של עבודה וגם בפעילויות של פנאי. אני רוקדת פעם בשבוע, לומדת באוניברסיטה פעם בשבוע ועכשיו גם התחלתי ללמוד ליצור תכשיטים מחרוזים. אני דואגת להיות מלאת עניין – כמו שאני אוהבת. זוהי גם תקופה מאד סוערת מבחינה רגשית והערב חשבתי, במסגרת המחשבות שלי לקראת יום הולדת שנה לבלוג שלי, כמה מעט, אתם, חברי הוירטואלים, באמת יודעים עלי… הכתיבה שלי היא בתחומים מאד מסוימים של חיי אבל יש כל-כך הרבה צדדים אחרים שאני לא חושפת. האם זה טוב? האם זה רע? מובן שאין על כך תשובה. אני לא כותבת על דברים שעלולים לחשוף אותי, לסכן אותי. הרבה דברים הייתי רוצה לשפוך כאן על הצג ואני לא יכולה. זה מעורר מחשבות גם עליכם – אתם בוודאי הרבה יותר "עשירים" בחיים מאשר אתם יכולים להיות כאן. כך שגם אם הבלוגר כותב את עצמו (ולא כותב כדמות בדויה) – עדיין הוא לא באמת מבטא את עצמו – את כל כולו.

אל תשאלו אותי מה רציתי להגיד – זה מה שרציתי להגיד.