הלו? יש כאן מישהו? כאן דרלינג. אמנם לא כותבת הרבה אבל ממשיכה לחשוב בלי סוף..... ימים משונים עוברים עלי. שניים מתוך שלושת ילדי (הצעירים יותר) נטשו את אמא למשך הקיץ ונסעו לייצג את מדינתנו בארה"ב. לא התקופה האידיאלית להיות שליח אבל אם כבר שליחים - שיהיו כמו הילדים שלי... מפאת האנונימיות היחסית שאני עדיין מבקשת לתחזק כאן לא אוכל לתת עוד פרטים למרות שבא לי למרוח כאן תמונות ולהשוויץ עד בלי די.... אבל מי שיודע יודע ונספתק בזה. אני מרגישה כמו הציפור (לא הזקן) מהשיר של אריק איינשטיין והבוקר היה מוזר מאד לקום לבית שבו כל החדרים ריקים... אין מה לומר - ילדים זה שמחה ולמרות שחיי מלאים (ואפילו עולים על גדותם) אני מאד מחוברת לילדים שלי. חיימ'קה, הבכור, תיאורטית כאן אבל ישן אצל חברתו לילה לילה. אז יש תוכנית - אחרי מבחן ביום א - אנחנו טסים לחופשה ביוון ובמשך שבוע מלא אשב לי מול הים על המרפסת הקסומה (אנחנו חוזרים למקום שכבר היינו בו) ואטבול במים המופלאים ונטולי המדוזות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
