יש לי הרבה כבוד לעלייה הרוסית. היא הביאה ניחוח של תרבות אמיתית. העולים החדשים הם צרכני תרבות אובססיביים. זה חלק בלתי נפרד ממהותם. הלוואי עלינו. לא משנה מה מצבם הכלכלי – יש עדיפות לקולטורה. המינקוריסטית שלי יכולה לדבר שעות על הקונצרט האחרון או על האופרה שראתה אמש. יזמים יצירתיים עלו על זה מזמן ואירועים רבים מתקיימים לטובתם ולטובת כולנו. אתמול נוכחתי באירוע כזה. אך לצערי, הוא רק הבליט את תת התרבות שלנו….

אין ספק, רוסיה זה כאן. עובדה – הבלט "סינדרלה" לפי פרוקופיאף, שהועלה אמש בהיכל התרבות בל-אביב, לא פורסם בעברית בשום מקום. חיפשתי בעכבר העיר – יוק. הכרזות של הגרנד בלט ממוסקווה באיזור ההיכל היו ברוסית בלבד. בכניסה למופע חולקו פלאיירים ברוסית ועליהם פנים מחייכות ברוסית. עולם שלם המתקיים מתחת לאפי ואין לי בו כל חלק. מסביב כולם דברו רוסית. ילדות לבושות חגיגי עם קוקיות מלאות קישוטי שיער. אבות ובנים קטנים – דבר שהפליא אותי במיוחד.

בתור התחלה, היה איחור של חצי שעה. למה לא מקפידים על זמנים? מי שמאחר מפסיד. זה יבטיח שאנשים יצאו יותר מוקדם מהבית. למרות שהמופע החל רק בשמונה וחצי, ברבע לתשע נכנסו אנשים (מי הכניס אותם בכלל???) ורצו לשבת במקומותיהם. נהיה בלאגן בשורות הראשונות כי אחרים תפשו את המקומות הפנויים. לאחר שזה נרגע, החלו בעיות בסאונד. מה זה בעיות? פיצוצים מחרישי אוזניים. הרקדנים, כיאה למקצוענים, המשיכו לרקוד. גם הפיצוצים המשיכו. הקהל נע באי שקט תרבותי על כיסאותיו. זה הפסיק. עוד חמש דקות של מחול ואז שוב -  אך הפעם, בפיצוץ חזק במיוחד -  הסאונד השתתק לגמרי. הרקדנים המקצועיים, שיכולים לרקוד גם מתוך שינה, המשיכו לחולל בפנטומימה. באמת היה צריך לראות כדי להאמין….. הקהל מחא כפיים, גם על היכולות וגם מהבושה… לאט לאט נטשו באלגנטיות את הבמה ונהיה שקט. עוד דקה עברה עד שבאה ההודעה על תקלה טכנית והפסקה לא מתוכננת של 20 דקות. כל זה רק אחרי חצי שעה של מופע. טוב, יצאנו מהאולם והלכנו לקנו לילדה שוקו. כעבור שלוש דקות, צלצול המבשר את סיום ההפסקה. (אמרו 20 דקות, לא?) אבל הילדה כבר החלה לשתות את השוקו. פתאום באו ואמרו שאם לא ניכנס, יסגרו את הדלתות. שלושת רבעי כוס שוקו הושלך לאשפה רק כדי לגלות שהאורות עדיין לא כבו וההיסטריה היתה לשווא. האורות כבו, המופע המשיך, הפעם גם בליווי מוסיקה. עוד לא עברו עשר דקות, עוד לא הספקנו להשתכנע שזה לא יקרה שוב - ופתאום  האורות שוב נדלקים– עכשיו ההפסקה הרשמית. ..צחוק גדול בקהל. הפארסה נמשכת.... הלכנו לקנות עוד שוקו אבל המכונה עוד לא הספיקה להתחמם אז בינתיים הלכנו לשירותים. אבא שלי אמר שלרוסים יש גם מבנה שלפוחית אחר כי לא היה תור לשירותים והוא אומר שבמופעי חזנות התור מגיע עד למזנון (טוב, זה בגלל הזקנים עם הפרוסטטה…).

מה אומר, זו לא היתה ההפסקה האחרונה – לפני סיום המופע היתה עוד אחת. ביניהם, עלה המפיק הרוסי על הבמה, התנצל ברוסית והאשים את ההפקה. (קיבלתי תרגום מהשכנה לספסל). מנהל ההיכל, שישב לפנינו, היה עסוק בלעשות תעמולה להעצמו ולהבהיר שההפקה שכרה את האולם והביאה סאונד משלה. אני רק יכולה להזהיר אתכם מפני גרגורי סרביס – הסאונד שלו על הפנים….

למרות הביזיון, המופע היה יפה. התלבושות היו מלאות יצירתיות ומקוריות וסינדרלה היתה מהבחורות הסיניות הדקיקות שמרוב דקות היא נראתה לי שקופה. התרכזתי בפלייאֶה ורֶלֶבֶה וגם בתנועות הידיים והאצבעות כי אני מתאמנת עכשיו במה שקוראים אצלנו בלהקה "ידיים יפות". אני, שלא לא למדתי בלט אף פעם ובאה ממחוזות הדיסקו, צריכה ללמוד עידון מה הוא…

וכדי להזכיר שבכל זאת יש גם לנו מה להציע – קטעי שירה עברית תלויים בין העצים בשדרות חן.